איזכורים על במדבר כז:טז

יפקוד ד' אלקי הרוחות וגו' צו את בנ"י וגו', בספרי והובא ברש"י א"ל הקב"ה עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי, ולהבין למה דווקא קרבנות, הנה כתיב קח לך וגו' איש אשר רוח בו ופרש"י שיוכל להלוך כנגד רוחו של כאו"א ע"כ, וזה יתכן רק אם כל ישראל באחדות היינו שכולם יש להם תכלית אחת היינו עבדות ד' רק שזה דומה לו שהעבודה צריכה להיות באופן זה, ולזה נדמה שצריכה להיות באופן אחר, הא למה זה דומה להשר המפקד את צבא המלחמה שלכולם יש תכלית אחת לנצח את האויב והוא פוקד עליהם מה שיעשה כל אחד ואחד, ובזה הוא מאחד אותם, כן המנהיג ישראל צריך להנהיג לכאו"א סדר עבודתו כפי שורש נשמתו, והוא רק אם תכלית כוונתם אחת, אבל אם אינו לתכלית אחת לא יוכל המנהיג להועיל להם, והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר הטעם שתמידין הם כבשים לא שוורים שהם מובחרים שבקרבנות כמ"ש בפייט בשחרית יום ב' של פסח ועל כל ניחוח עלית תשורת שור, הוא כמ"ש במ"ר מה כבשים אין להם אלא קול אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים עכתדה"ק ז"ל, וזה ענין התמידין שמאחדין את כל ישראל לעבודת השי"ת, וז"ש חז"ל לא לן אדם בירושלים ובידו עון, דע"י התמידין שמאחדין את ישראל בא כל אחד למקור ישראל, והמקור של ישראל אינו יכול לסבול עוונות בכן ממילא נפרדים העוונות מהם, וז"ש מרע"ה בעדת קרח אל תפן אל מנחתם ופרש"י יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובלו לפניך לרצון וכו', מאחר שהם היפוך כוונת התמידים, שהם היו חפצים לעשות פירוד בין ישראל הדבקים, ובזה מובן מה שדקדק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מדוע לא התפלל מרע"ה עליהם, כי כל התפלות הם רק מצד הכלל כמו שמתפללין גם על חולה בתשח"י וכן כל התפלות ומאחר שהם היו כנגד התכללות הכלל לא היתה יכולה להועיל תפלת מרע"ה עליהם והבן: