עֹלַ֖ת תָּמִ֑יד הָעֲשֻׂיָה֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃
שם משמואל
עולת תמיד העשוי' בהר סיני, ברש"י הקיש עולת תמיד לעולת הר סיני אותה שנקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה וישם באגנות מלמד שטעונה כלי, עכ"ל, ויש להבין דזה הדין נוהג בכל הזבחים נשפך מצואר בהמה על הרצפה ואוספו פסול מן הכלי על הרצפה ואוספו כשר, ולמה שתיק לי' בכל תורת כהנים והמתין לו עד כאן, ועוד דהנה ידוע דבכל מקום שנכתב מפורש הוא העיקר כבתוס' יו"ט פ"י דזבחים מ"ב, וא"כ משמע שעיקר ענין הטעון הכלי הוא עולת הר סיני ושני לו עולת התמיד, ולמה: