וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֲלֵהֶ֗ם אִם־יַעַבְר֣וּ בְנֵי־גָ֣ד וּבְנֵי־רְאוּבֵ֣ן ׀ אִ֠תְּכֶם אֶֽת־הַיַּרְדֵּ֞ן כָּל־חָל֤וּץ לַמִּלְחָמָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְנִכְבְּשָׁ֥ה הָאָ֖רֶץ לִפְנֵיכֶ֑ם וּנְתַתֶּ֥ם לָהֶ֛ם אֶת־אֶ֥רֶץ הַגִּלְעָ֖ד לַאֲחֻזָּֽה׃
שם משמואל
ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וגו' ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה, ובספורנו צוה שלא יתנו לאלה את ארץ סיחון ועוג אלא אחר שישובו מכיבוש הארץ, כמ"ש ונכבשה הארץ ואחר תשובו והיתה הארץ הזאת לכם, ולא קודם לכן, והם לא קיבלו זה ואמרו נחנו נעבור חלוצים ואתנו אחוזת נחלתינו שתהי' ברשותינו בעת שנעבור את הירדן, ויתן להם משה כדי שלא להכנם במחלוקת הסכים משה לדבריהם עכ"ל ודפח"ח, אך יש להבין טעמו של דבר מה נ"מ להם אם ינתן להם תיכף על תנאי או יזכו בהארץ אחר קיום התנאי, כי אין כאן חשש חזרה ח"ו, ובבנינות הערים והגדרות להצאן הסכים מרע"ה אפי' כשרצה מתחילה שיזכו אחר קיום התנאי כמפורש בכתוב, ואם הי' להם טעם מספיק מדוע לא פירשו הדברים לפני משה, ולמה העלימו דבריהם, עד שהי' נראה כהתרסה ח"ו בדברי משה, ושהוצרך משה להסכים לדבריהם שלא להחזיק במחלוקת: