שם משמואל
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, ברש"י כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו ולעיל וכו' באותה שעה כשר הי', וכן הוא בזוה"ק, אך בסתרי תורה שלוט הוא משל על היצה"ר, וא"כ כך שמו לוט מתולדתו מלשון לטותא, וא"כ יש להבין מדוע לעיל לא עיכב את מאמר השי"ת כמו לבתר, ונראה דהנה במדרש אברהם ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה לפיכך נגדרו כל ישראל בזכותו, נראה מזה שענין עבודת אברהם במצרים הי' גידור הערוה, והנה כבר אמרנו בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שנסיון שייך לומר רק באיש שיש לו שייכות עכ"פ לדבר הזה אבל באיש שכבר נקי ומלובן ואין לו שייכות לענינים אלו לא יוצדק לומר שזה נסיון לו כמובן, ולכאורה יש להבין הרי אברהם לא שלט בו יצה"ר והמליכו הקב"ה על כל אבריו כבש"ס נדרים, א"כ איך יוצדק בו ענין נסיון בדבר ערוה שהוצרך לגדר עצמו מן הערוה, ואם באמת לא הי' נסיון אצלו כלל, לא הי' שייך לומר שנגדרו כל ישראל בזכותו, שזכות הוא רק באם הי' לו נסיון בזה והתגבר על טבעו, אך י"ל עפ"י מה שכתבנו במק"א בהא דמרע"ה השיב להמלאכים שבקשו שינתן להם התורה כלום יצה"ר יש ביניכם, הלוא גם מישראל פסק אז היצה"ר ובש"ס ע"ז אלמלא לא חטאו לא הולידו כי פסק מהם כח להוליד, ואמרנו דכמו אדה"ר קודם החטא שהי' היצה"ר מחוץ לגופו סם רוכב על נחש, אלא שלאחר החטא נשתאב היצה"ר בתוך גופו וכמו שאמרו ז"ל יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, ובעת מ"ת שבו ישראל למדריגת אדם הראשון קודם החטא, ע"כ הי' נמי היצה"ר מחוץ לגופם לבד כעון מסית עומד מבחוץ, וע"כ מדויק שהשיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם ולא אמר בתוככם, כי בתוככם משמע בתוך פנימית שלכם וזה באמת גם בישראל לא הי', אלא אמר ביניכם שמשמע בחוץ בין זה לזה, וכיוצא בזה הי' בישראל ביניהם, והנה ידוע דשלשת האבות תקנו חטא אדה"ר שהי' פתוך בו כל השלשה עבירות ע"ז ג"ע שפ"ד, ואברהם תיקן חטא ג"ע כמ"ש במהר"ל, וע"כ כמו בשעת חטאו של אדה"ר הי' היצה"ר מבחוץ, כן בעת התיקון די אם היצה"ר יהי' מבחוץ, וע"כ אברהם לא שלט בו יצה"ר היינו שלא הי' היצה"ר בפנימיותו אבל מ"מ הי' לו היצה"ר מבחוץ, והיינו דבמדרש שלוט הי' להוט אחר בולמוס של עריות וע"כ בחר לו לוט את כל ככר הירדן לפי שהי' שטופי זמה כמו שפי' רש"י, ובכן י"ל הא דאיתא בסתרי תורה שלוט משל על היצה"ר, הוא יצרא דג"ע, וע"כ כאשר הלך לוט עם אאע"ה אתו עמו בחבורתו והוא הי' להוט אחר בולמום של עריות, פגם בענין זה גם את אברהם להכניס בו הרהורים, כידוע שהרשעים פוגמין את הצדיקים וצריכין שמירה, אבל א"א תמיד התגבר עליהם ואפי' בדידי' לא הוה מסתכל, וא"כ כל עוד שלא נאמר ויעל אברהם ממצרים הי' צורך בלוט, והא למה זה דומה לקליפה טרם שנתבשל הפרי, ובאשר הי' צורך עדיין לא הי' נחשב עדיין לפסולת כמ"ש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בספרו אגלי טל בענין קליפת החטים הנצרכים להחטים להכניסם בהם לאוצר, וע"כ לא הי' מעכב השראת השכינה על אברהם, ובאמת באשר לא הי' נחשב עדיין לפסולת כ"כ לא יצא לגמרי לתרבות רעה עד שנחשד על הגזל ובחר לו שכונת סדום מפני שהי' שטופי זימה, כי מפני שהי' לו חיבור בצד מה אל אברהם למען יהי' נחשב לאברהם נסיון, הי' ג"כ להיפוך שקיבל תועלת מאברהם כי ידיעת הפכים אחד, אך עתה שלא הי' בו עוד צורך וכדמיו' קליפת הפרי אחר שנתבשל, נעשה נפרד לגמרי מאברהם ויצא לתרבות רעה, ואפשר לומר שגם כוונת רש"י במ"ש אותו שעה כשר הי', נמי כוונתו לזה, והכל עולה לכוונה אחת, וכלשון הכתוב וכשר הדבר לפני המלך שפירושו ראוי ונכון, וכאן ראוי למילתי':
שם משמואל
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו פירש"י כל זמן שהרשע הזה עמו הי' הדיבור פורש ממנו ולעיל שהי' לוט אצלו כתיב וירא ה' אל אברהם באותה שעה כשר הי', וכבר אמרנו בשם הזוה"ק דלוט הוא יצה"ר מלשון לטותא, וא"כ הי' מקולקל מתחילתו, אך נראה דהא דכתב רש"י באותה שעה כשר הי' אתיא גם אליבא דזוה"ק, והיינו דהנה כמו בגשמיות דהקליפה שומר להפרי, ובעוד שהוא שומר יש לה מעלה שמצטרף לענין קבלת טומאת אוכלין, אך כשנפרד לעצמו נעשה פסולת גמור ונדחה לחוץ, ומגשמיות נשמע לרוחניות שכבר אמרנו במק"א שהם בסגנון אחד, שכן הוא בריאת היצה"ר לעומת היצה"ט שהיצה"ר נצרך לחדותא דשמעתתא וכדומה, ובמדרש פרשה ט' והנה טוב מאד זה יצה"ר וכי יצה"ר טוב מאד אתמהה אלא שאלמלא יצה"ר לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד ולא נשא ונתן, וא"כ נברא היצה"ר להיות שומר ליצה"ט, אך כאשר נעשה נפרד לעצמו להיות מתאוה לגשמיות בשביל שהוא גשמיות לא לעזר ולא להועיל ליצה"ט ומזה נסתעף שנעשה להיפוך מיצה"ט ע"כ הוא כמו פסולת שנדחה לחוץ:
שם משמואל
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו' וברש"י כל זמן שהרשע עמו הי' הדיבור פורש ממנו (ולעיל שהי' לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם באותה שעה כשר הי'), ויש להבין מה ראה על ככה להתקלקל אחר העלי' ממצרים, אדרבא בראותו הנסים שנעשו לשרה במצרים הי' לו להכשיר מעשיו עוד יותר, ואפי' פרעה נתפעל בדבר כמו שפירש"י בפסוק ולה שפחה מצרית ושמה הגר, בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשו לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר, ובלוט נהי' להיפוך אתמהה וכבר דברנו בזה: