שם משמואל
והנה בן לשרה אשתך, ובזוה"ק שהי' מסטרא דנוקבא ולא הי' ראוי להוליד, אך בשעת העקידה פרחה נשמתו וחזרה אליו עם בחי' דכורא, וא"כ אז דייקא נתבשר מלידת בן זיווגו, שמקמי הכי שהי' מסטרא דנוקבא לבד לא הי' לו בן זיווג, ויש להתבונן בדבר למה היתה כזאת ולא ניתן לו תיכף בשעת הלידה נשמה מצד הדכורא, עוד יש לדקדק דעיקר לידתו נמי לא הי' אלא דרך אגב מפני שביקש רחמים על אבימלך, והמתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, א"כ לידת יצחק שכל בנין העולם הי' ממנו איך יתכן לומר שהי' דרך אגב וטפל, ואם לא הי' נשי אבימלך צריכין לתפילת אברהם לא הי' נולד יצחק ח"ו, אתמהה, ונראה דהנה נודע שמחטא אדה"ר נתערבו כל הנשמות, עירוב טו"ר, וכ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הגיד שלפי גודל מעלת הנשמה כן הוא גודל הקליפה שמלפפתו, וכמשל אבן יקרה לפי מסת גדלה כן הוא גודל מכסה האבניי שעלי', עכ"ד, וע"כ נשמת יצחק להוציא מתוך העירוב להורידה לזה העולם שממנה השתלשלות כלל ישראל בודאי התאמצו כל כחות הרעות שבעולם לסתום הפתח בפני', לזה הי' עצת השי"ת שפקידת שרה הי' דרך אגב ומעולפת ברפואת נשי אבימלך שבודאי ניחא להו שהרי הם מסטרא דלהון, ובתוך הרפואה הי' מעולפת פקידת שרה: