שם משמואל
וירא עשו כי רעות וגו' וילך עשו אל ישמעאל וגו' נראה שעשו הוא ברשעו מתחילתו ועוד סופו, כמו שבתחילתו לא הרגיש בעצמו שום חסרון וכל דרכו הי' ישר בעיניו, ועשו בגמטריא שלום היינו שהי' שלום בעצמו, כן גם בסופו אחר שראה שנהפך עליו הגלגל פתאום שלפני רגעים אחדים חשב שכל העולם כולו שלו, ובמד"ר ועשו אחיו בא מצידו מזויין לצוד את נפשו, ונראה שהפי' נפשו של יעקב, וחשב שישאר לבדו ברוך מבנים יורש את כל העולם, ופתאום נהפך עליו הגלגל ונעשה עבד ליעקב, והי' לו להשים אל לבו שמעשיו הרעים גרמו לו זה, אבל זדון לבו כמאז כן עתה לא הרגיש שום חסרון במעשיו, ותלה הכל בנשיו באשר הם מבנות כנען לא יתכן שזרעם יעמדו על הברכה, וע"כ לקח מבנות ישמעאל כדי שיהי' זרע מיוחס ואז עדיין יחזור הכל אליו, אולי חשב שבודאי יעקב יתקלקל ח"ו בבית לבן ויתקיים ח"ו והי' כאשר תריד, או בפשיטות שיהרוג את יעקב ובהכרח תחזיר הכל אליו, ותדע שלא גרש את הראשונות אלא ודאי חשב להיות כמו דור המבול שהי' להם אשה לפו"ר לבד, וכל מעשיו הרעים ומעשי נשיו המרשעות הי' טובים בעיניו ולא מצא בהם חסרון רק מה שאינם מיוחסות כנ"ל, וזה לגמרי היפוך ממדת יעקב שהי' תמיד בעיני עצמו בבחי' עקב, וכמ"ש כ"ק אבי זצללה"ה בפי' דברי הגמרא (ברכות י"ג.) דהקורא לישראל יעקב אינו עובר בעשה משום דהדרי' קרא, היינו שאף אחר שהשיג שם ישראל כי שרית וגו' נשאר עוד בבחי' עקב, וזה לימוד גדול לכל איש אם רואה דלא סליק בי' נהורא דנשמתא אל יתלה בדברים צדדיים לאמור מפני שאין לו פרנסה או שאין לו מנוחה והתברך בלבבו לאמור שאין בו האשמה, אל ישעה בדברי שוא שזה מעשה עשו רק יתלה החסרון בו בעצמו וצריך ביטוש ויקרע סגור לבבו וכמאמר הזוה"ק האי אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי' כך גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' בהרהורי תשובה ומוסיף אומץ בתורה ובמצות כמדת יעקב: