שם משמואל
ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותינה, וברש"י נסעו מזה, הסיעו עצמן מן האחוה: נלכה דותינה, לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם, וברמב"ן שאין הכוונה שפי' לו האיש שהסיעו עצמן מן האחוה וכו' שא"כ הי' נמנע מלכת ולא הי' מסכן בעצמו, אלא שאיש דיבר לשון דמשתמע לתרי אפי והוא לא הבין הנסתר ממנו עכ"ד, ויש להבין דמאחר שלא הבין, מה תועלת הי' בדיבור כזה, וכ"ק אדומו"ר זצללה"ה פירש דהנה אמרו ז"ל כל הנביאים נתנבאו בלשון כה מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון כה ובלשון זה הדבר, ופי' מהר"ל דנביאת התורה שהיא נצחית נתנבא בלשון זה שמורה על נצחית, ושאר נביאות שהי' לשעתן בלבד נתנבא בלשון כה כשאר נביאים שהי' נביאתן לשעתן בלבד, והנה מה שהלכו לבקש לו נכלי דתות, היינו שאפי' לפי שיטתם ידעו היטב שבדין תורה אין בו משפט מות כי עבור לה"ר אין בו עונש מיתה, ומה שחשבו שהוא גורם שידחום יעקב, בודאי אין בו חטא משפט מות עפ"י ד"ת, אלא שבקשו לדונו בהוראת שעה כאמרם ז"ל ב"ד מענישין שלא עפ"י תורה לעשות סייג לתורה, וזהו הנכלי דתות, וזהו שאמר לו המלאך נסעו מזה היינו שנסעו ממדת זה שהוא משפט התורה, והנה יוסף מדריגתו נמי נצחית וזה שאמר הנה קמה אלומתי וגם נצבה ורמזו ז"ל במה שאמרו אתם כונסין פירות ואני כונס פירות שלכם מרקיבים ושלי אינו מרקבת, וע"כ מדריגתו נמי מדריגה שנקרא זה, וזהו שרמז לו נמי המלאך נסעו מזה שנסעו מהאחוה היינו מהאחוה שלו שהוא במדריגת זה, ואף שבשעת אמירת המלאך לא הבין, אך כשבאה מעשה לידו הבין למפרע, וניתן התחזקות בלבו שלא יתיירא מהם שהוא במדריגת זה ובמדריגת זה אין לו שום חיוב, ועוד שהם למטה ממדריגתו עכ"ד ודפח"ח: