שם משמואל
ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך וברש"י על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב, ויש להבין מה ענינו לכאן, ולמה דוקא בשעה זו הזכיר מהחרבנות ולא בפעם האחרת, וכבר דברנו מזה, וי"ל דהנה התוודעות יוסף והשבטים הי' לפועל דמיוני על לעתיד קיבוץ גליות וכבמדרש, והנה כבר אמרנו ההפרש בין הרואה בנבואה להרואה את הנולד בחכמתו, שהרואה בחכמתו רואה את סוף דבר שנולד אחרית כל המעשים, ולא את כל פרטי הסיבות והגלגולים שבנתיים, אבל הרואה בעין הנבואה הוא רואה את תהלוכות הסיבות הגלגולים עד הגיע עינו לראות אחרית דבר, וכמו הצופה בעין הגשמי למרחוק מיל וכדומה שהוא רואה עם הרוחק גם כל הדברים שנמצאים בינתיים מהכא להתם: