שם משמואל
המלאך הגואל אותי מכל רע וגו' אריב"ח קשה היא הפרנסה כפלים כלידה בלידה כתיב בעצב תלדי בנים ובפרנסה כתיב בעצבון תאכלנה, רא"א הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, ר"ש בר"נ אמר וגדולה מן הגאולה שהגאולה ע"י מלאך ופרנסה על ידיו של הקב"ה גאולה ע"י מלאך שנאמר המלאך הגואל אותי ופרנסה ע"י הקב"ה דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, והרבה הגדנו בזה בעזהי"ת, ונראה עוד לפרש דהנה לידת האדם הוא חיבור הנפש שמהעליונים עם הגוף שמתחתונים, וזה דבר קשה, כי אין כח בטבע התחתונים לסבול את רוחניות העליונים כמו שאמרה אשת מנוח מות נמות כי אלקים ראינו, וכן העליונים אינם יכולים לסבול אף מדא דהאי עלמא, והקב"ה מחברן ועושה אותם ברי' אחת היפוך טבעם והוא כענין שאמרו ז"ל מלאך שחציו מים וחציו אש ואין המים מכבים את האש ואין האש מכלה את המים, אך יותר קשה מזה הוא הפרנסה עפימ"ש האריז"ל בפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, דהיינו שיש בכל מאכל מוצא פי ה' שזהו מחי' את האדם עכ"ד, והוא צימוד וחיבור יותר מחיבור גוף ונפש שאפי' בעודם צמודים הם שנים, אבל מוצא פי ה' וגשם הלחם נעשים דבר אחד לגמרי: