שם משמואל
וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים, ופירש"י גם אחיו נוסף על השליחות, ויש להבין מדוע לא המתינו עוד שיחזרו השלוחים וישמעו מענה יוסף, ויש לפרש שעיקר פחדתם הי' מפאת שהרגישו הגלות כאמרם ז"ל כיון שנפטר יעקב אבינו נסתם עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד, ומדת הדין הי' מתוחה כנגדן, וידוע שכל הצרות שבאים על האדם רח"ל הכל הוא להסיר ממנו גסות הרוח ולעשותו נכנע, ובתרגום איכה ג' ל"ג כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, ארום מן בגלל דלא עני גבר ית נפשי' ואעדי זחיחה מלבי' בגין כן גרים לאסתקפא תבירא בבני אנשא, ע"כ נטלו עצה בלבם מאחר דכל הגלות הוא שמתבקש מהם שיכנעו לבבם, ע"כ יותר טוב שיכנעו תחת יוסף ולא יצטרכו להיות נכנעים להמצרים, וכעין שבמדרש פ' ס' עבד משכיל זה אליעזר ומה השכלתו אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו וכו' מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר, ואולי חשבו שגם מה שיוסף רחקם זה נמי הוא פרי הגלות, ובהכנעם תחתיו ולא יצטרכו לקבל הכנעה אחרת שוב יתן ה' בלב יוסף שלא ירחקם עוד וימצאו ממנו מענה טובה, ע"כ לא המתינו על המענה כי חשבו שע"י הכנעם תחתיו יענה שוב להם בלשון אחרת, וזה לימוד גדול לכל איש להכנע תחת רצון השי"ת, ובזה יסיר מעליו כל הצרות וכל הפרעניות ולא יצטרך להכנעה אחרת, והנה קרבו ימי השובבי"ם ימי התיקון על פגם הברית ישים האדם הדברים אל לבו וטובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות, וגם על דרך רמז שובבי"ם הוא מלשון שבירה, היינו להיות לבו נשבר בקרבו, מלשון כי שובבים יהי' עגל שומרון וזה יותר טוב מכל תעניות ימי השובבים ויהי רחום יכפר עון:
שם משמואל
וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים, ובמדרש אמרו לי' חד בעית לך לעבדא הא כולנו לך לעבדין, וזה תימה גדולה לומר שעדיין היו סבורין שבאמת רצה שבנימין יהי' לו לעבד, ונראה דהנה במדרש פרשה מ"ד ידוע תדע כי גר יהי' זרעך ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן, והיינו שזה יסוד הגלות כמ"ש מהר"ל כי בלעדי זה שישראל מפוזרים ברוחם ובדעותיהם לא הי' נחשב גלות כלל, ויש לומר שזה עצמו הענין שחשבו שמה שלא הי' מקרבן הוא פרי הגלות ושוב יש לחוש שלא יתעורר השנאה לשוב להם את כל הרעה שגמלו אותו, והנה במדרש א"ר תנחומא הוא לא נתכוין אלא לשם שמים אמר לשעבר אבא מושיב אותי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהם והם לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף, ויש לומר שסברת יוסף הוא ג"כ פרי הגלות, דבאם הי' כאיש אחד בלב אחד אין חילוק בסדר הישיבה כמו שאין חילוק באדם עצמו לומר שמכבד אבר זה מזה, אך באשר כל איש הוא נפרד לעצמו שייך לומר חילוק כבוד זה מזה בסדר הישיבה, אך יש לומר שכל זה באנשים שכל אחד יש בו מהותו בפני עצמו אלא שהאהבה שביניהם עשאן כולם כאיש אחד י"ל שפרי הגלות לעשותן מפוזרים כל איש לפי מהותו, אבל מי שבאמת הוא נכנע וטפל לזולתו כמו עבד לאדונו וכל מה שקנה עבד קנה רבו ואין לו מהות בפני עצמו אין שייך לומר שפרי הגלות לעשותו מפוזר ומופרד מאדונו: