וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)
שם משמואל
ולא תקים לך מצבה, מצבה אבן אחת מזבח אבנים הרבה, ואעפ"י שמצבה היתה אהובה בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה חק לע"ז, והק' הרמב"ן שהכנענים גם במזבחות היו נוהגין, ונראה דהנה כתיב ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ד' אליו לאמר ישראל יהי' שמך, הרי שאבני המזבח הן בדוגמת שבטי ישראל שהם כולם כאיש אחד, וזה שסיים הפסוק ישראל יהי' שמך ששם ישראל הוא כולל כמ"ש בתקה"ז שיר בשמאלא ואל מימינא, להורות דעבודת ישראל במזבח להשי"ת היא אף שיש לכל אחד בחי' בפ"ע אעפ"כ נעשים כולם כאיש אחד, דפרט לא יוכל בשום אופן לגשת אל השי"ת, דכמו שהשי"ת מאיר לכל העולם כולו בהשוואה אחת, כ"כ א"א לגשת אל עבודתו רק כלל לא פרט, והוא שיהי' הכלל כולו כאחד לא נפרדן זה מזה, וזה רמז במזבח שכל האבנים יחד נעשו מזבח אחד, אבל מצבה שהיא אבן אחת נאסרה לבנ"י להורות שא"א שתהי' עבודתם מצד הפרט רק מצד הכלל, אך כ"ז הוא עכשיו, אבל בימי האבות שכל אחד מהם הי' כלל וכמ"ש אחד הי' אברהם, וביעקב כתיב שבעים נפש, לא נפשות, ובמדרש וישלח פרשה ע"ז מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ד' לבדו אף ביעקב כתיב בי' ויותר יעקב לבדו, ע"כ היתה מצבה אהובה בימי האבות, אך אח"כ שהכנענים עשאוה חק, והם איננם כלליים שהם ענפין מתפרדין, כמ"ש בעשו שש נפשות, להם שייך מצבה, וזהו אשר שנא ד' אלקיך, כי אחד לא שריא אלא באחד: