כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֖יו וּלְדָבְקָה־בֽוֹ׃
שם משמואל
ולדבקה בו בסוף והוא סוד כ"כ הראב"ע, וכוונתו ז"ל כמ"ש בזוה"ק דעתידין בנ"י לאשתאבא בגופא דמלכא, אבל קשה ע"ז מאוד א"כ מה כתיב והוריש אח"כ וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל וכתב אין הסוד מטעם המקום הזה, והרמב"ן כתב וז"ל ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהי' זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו כו' ויתכן כאנשי המעלה שתהי' נפשם צרורה בצרור החיים כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמז ע"ז בס' הכוזרי עכ"ל, והוא כעין שאחז"ל עולמך תראה בחייך, והדברים ידועים להשרידים אשר ה' קורא עליהם, אך עדיין צריכין למודעי כי זה הוא מעין קבלת שכר ולא מעין עבודה, שיוצדק לומר אח"כ והוריש וגו' שנראה כי השכר הוא והוריש, ולהנ"ל הי' השכר לדבקה בו: