וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃
שם משמואל
מקץ שבע שנים וגו' הקהל את העם וגו' תקרא באזניהם, הענין מה שהי' המלך קורא את התורה לאחר שנת השמטה דלכאורה הי' יותר נכון בתחולת שנת השמיטה שיהי' להם פנאי כל השנה ללמוד, אך הענין הוא דהנה יש להבין עיקר ענין הקריאה שהי' המלך קורא למה, דמה חידש להם המלך בקריאתו התורה, הלא תורה שבכתב כתובה לכל, אך הענין דהנה הרמב"ם ז"ל פי' מלך לבו לב כל העם, ע"כ, וזאת היתה הכוונה בקריאת המלך התורה, מחמת שלבו לב כל העם יכנסו דבריו בלב כל העם בעומק לבם, וזהו כוונת ירבעם שעשה עגלים ולא הניחם לבוא לירושלים היינו שהי' ירא שאם יבואו לירושלים וישמעו הקריאה מרחבעם יכירו וידעו כי לו המלוכה כאשר דבריו יחתרו לתוך לבות בנ"י: