אֽוֹ־מָצָ֧א אֲבֵדָ֛ה וְכִ֥חֶשׁ בָּ֖הּ וְנִשְׁבַּ֣ע עַל־שָׁ֑קֶר עַל־אַחַ֗ת מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה הָאָדָ֖ם לַחֲטֹ֥א בָהֵֽנָּה׃
שם משמואל
או מצא אבדה וכחש בה, ופי' בזוה"ק שזה שאדם משיג נשמה לעבוד בה עבודת ה' וכיחש בה והלך אחרי שרירות לבו עכת"ד, ויש להבין מהו ונשבע על שקר, וי"ל עפ"י מה שכתב הרמב"ן בספר אמונה והבטחון שאם בא לאדם הארה אלקית ואינו עושה בה תורה ומצות הוא עובר על לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, היינו שנושא ומקבל שם ה' שהיא ההארה אלקית לבלתי שום תועלת, ולפי"ז י"ל דאם ח"ו לוקח זה ההארה להנאת גופו, היפוך מה שנצטוינו ולעבדו בכל לבבכם בשני יצריך ביצה"ט וביצה"ר היינו שיקח היצה"ר ג"כ לעבודת הש"י, וכמ"ש הזוה"ק דיצה"ר נצרך לחדוותא דשמעתא, וע"כ זה שעושה בהיפוך שמשעבד את נשמתו לגופו הוא יצה"ט ליצה"ר, הוא עובר על שבועות שקר היינו שנושא שם ה' לשקר והבן, וזה צריך כל איש ואיש להשגיח על עצמו איך להתנהג בשבת וימים המקודשים ויתבונן בעצמו לבל יהי' ח"ו נושא שם ה' לשוא או לשקר: