איזכורים על ויקרא ו:טז

וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל, יש ליתן טעם בזה, דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד הטעם דכהנים צריכין בגדים ואם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, ולוים אינן צריכין לבגדים, ואמר כי הכהנים באשר הם פנימים ועבודתם בחשאי צריכין בגדים לכיסוי הפנימית כמו כל דבר פנימי צריך כיסוי, וכן הנשמה כשבאה לזה העולם צריכה לכיסוי שהוא הגוף, וכן מלאך כשנשתלח לזה העולם צריך ללבוש גופני, אבל לוים שעבידתם בהתגלות בשיר ובקול אינן צריכין לכיסוי, עכת"ד, והנה הא דלא סגי לי' הכיסוי כמו לכל נשמה דהיינו הגוף, מוכרח לומר דגם גופו קנה מדריגה פנימית ע"כ גם גופו צריך לכיסוי הבגדים, וכן מוכח מדברי המהר"ל שפירש בשם אהרן שאותיותיו המה פנימים, הא, הוא אמצע יחידיות, ריש, אמצע המאות, נון, אמצע עשיריות, והאלף הוא אלופו של עולם המאיר בו, והנה שם של אדם איננו להנשמה לבדה רק בהצטרפה עם הגוף ונפש, והראי' נשמות המגולגלות, ער ואונן נקראו אח"כ שמם פרץ וזרח, מחלון נקרא אח"כ עובד, ובאשר שמו של אהרן מורה על פנימית מוכח שגם גופו זכה למדריגה פנימית, וע"כ זכה לזרעו אחריו ברית כהונת עולם, אף שהזרע מתיחס ביותר להגוף וכבר דברנו מזה, וע"כ ענני כבוד בזכות אהרן וכן סוכה דוגמת ענני כבוד, שהיא מקפת על הגוף והנשמה בהשוואה אחת והכל מטעם הנ"ל שגם גופו זכה למדריגה פנימית, ובזכותו הופיע ענין זה בצד מה לכל ישראל, ונראה לומר שזכה לזה מחמת מסירת נפשו עבור ישראל במעשה העגל כמו שפירש"י מוטב שיתלה הסרחון בי, והנה השליך את נפשו מנגד עבור ישראל, ואפי' לאבד גם את נשמתו ועוה"ב שהוא הפנימית ע"כ לעומת מעשיו זה זכה שנתגבר אצלו כח הפנימי שלו עד שהחזיר גם את החיצוניות שלו דהיינו גופו למדריגה פנימית: