וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִטֻּמְאָתָ֑ם וְלֹ֤א יָמֻ֙תוּ֙ בְּטֻמְאָתָ֔ם בְּטַמְּאָ֥ם אֶת־מִשְׁכָּנִ֖י אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָֽם׃
שם משמואל
והזרתם את בני ישראל מטומאתם וכו' בטמאם את משכני אשר בתוכם, כי הטומאה בעצמה אם רצה לישאר בטומאתו רשאי אבל עיקר רע הוא בגשתו אל הקודש, וכן הוא הענין שלשים יום קודם לחג שצריך כל איש לבדוק את מורשי לבבו אף שבכל השנה אין זה נחשב לרע ח"ו מ"מ כשהגיע יו"ט ובא הארה אלקית לכל איש ישראל לא יחשב כאכילת קדשים בטומאה או כמכניס טומאה למקדש, ובש"ס ע"ז אנן דפסול בן מומין בדוקין שבעין צריך שלשים יום, דוק שבעין וניב שפתים איתא בש"ס גיטין דהוא דוכתא דלדידן הוי מומא ולדידהו לא הוה מומא, וזה רמז לאחרי לבבכם ואחרי עיניכם דוק שבעין הוא אחרי עיניכם וניב שפתים הוא אחרי לבבכם, כי לישנא קולמוסא דליבא, ודי אזהרה בזה למבין: