וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
שם משמואל
ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, בעל מגלה עמוקות הקשה שמאחר שנעשה בהם דין הו"ל לומר מלפני אלקים שהוא מדת הדין ולא הוי' שהוא רחמים, פירוש הדברים אף שמצינו שם הוי' בעשיית דין ברשעים היינו משום שהרשעים מהפכים מדת רחמים לרוגז אבל צדיקים הללו שמתו מיתת נשיקה כמ"ש המפרשים לא יתכן זה, ונראה לתרץ דהנה בפ' אחרי בקרבתם לפני ה' וימותו, היינו שמחמת קרבתם שהתדבקו באהבת הש"י עד כלות הנפש אף שאין אדם שליט ברוחו לכלוא את הרוח מ"מ לעומת התדבקם כ"כ באהבה עוררו למעלה נמי אהבה רבה לעומתם ונטלו נפשותיהם בנשיקה, ומעתה מובן שבלתי אפשר הי' להזכיר כאן שם אלקים שם הדין, שאלמלי כן הי' שמאל דוחה ולא הי' אפשר להם להתדבק כ"כ עד כלות הנפש, וכל מיתתם היתה רק מחמת שם הוי' ב"ה והדברים ברורים למבין: