וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן וּלְאֶלְעָזָר֩ וּלְאִֽיתָמָ֨ר ׀ בָּנָ֜יו רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙ וְלֹ֣א תָמֻ֔תוּ וְעַ֥ל כָּל־הָעֵדָ֖ה יִקְצֹ֑ף וַאֲחֵיכֶם֙ כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יִבְכּוּ֙ אֶת־הַשְּׂרֵפָ֔ה אֲשֶׁ֖ר שָׂרַ֥ף יְהוָֽה׃
שם משמואל
ויאמר משה אל אלעזר ואיתמר בניו הנותרים, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה לשון הנותרים עפ"י דברי הש"ס מגילה לשאר עמו שמשים עצמו כשיריים, והיינו שהם היו בעיני עצמם כנותרים. עכ"ד. ונראה דבשביל זה נשתיירו שהרי הי' זה היפוך חטא נדו"א שהורו הלכה בפני רבם או שנתחייבו עוד מסיני ויחזו את האלקים ולכל הדיעות הי' ענינם היפוך הכנעה, וע"כ הם שהיו נכנעים נצולו, ובזה יש לומר הטעם דבשביל שהושוו בדמימה זכו שנתיחדו בהדיבור בפרשה מאכלות אסורות, דהנה הדמימה נצמח ג"כ מפאת גודל ההכנעה שנכנע יכול יותר לקבל גזירת המקום מאהבה כמובן: