וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃ (פ)
שם משמואל
אחד לעולה ואחד לחטאת, וברש"י לא הקדימה הכתוב אלא למקראה, אבל להקרבה חטאת קודמת לעולה, ויש להבין למה הקדימה למקראה ומה נשתנה מכל עולות הבאין עם החטאת, שלא הקדימן הכתוב כלל, ועוד מה נ"מ אם הקדימן למקראה אחרי שאיננה למעשה ומה תועלת בזה, ונראה דהנה ציבור בע"ז מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת והעולה קודמת להחטאת שלא כמנהג כ"מ שהחטאת קודמת לעולה, והכלי יקר נתן טעם לזה שבכל מקום החטאת קודמת לעולה כי ידוע שהחטאת באה על המעשה, והעולה על המחשבה, ואף שהמחשבה לעשות דבר זה לעולם קודם המעשה, ואף שבשוגג מ"מ א"א בלתי מחשבה לעשות דבר זה אלא שאינו יודע שהוא איסור, אך מ"מ המעשה קשה מההרהור דאין מענישין על מחשבה אלא אם נעשה מעשה בפועל, ע"כ מביא תחילה חטאת להסיר את חטא הקשה שהוא המעשה ואח"כ עולה להסיר חטא המחשבה, אבל בע"ז דמענישין על המחשבה וכמ"ש למען תפוס את בית ישראל בלבם, לפי שהמחשבה בע"ז הוא עיקר החטא התלוי באמונת הלב וחטא המעשה הוא טפל לחטא המחשבה ע"כ עולה שבאה על חטא המחשבה הוא קודם עכ"ד, האמנם כי דבר חכמה אמר אבל לא זכיתי להבין התינח מזיד דע"ז דעיקר הוא המחשבה, אבל הכא בשוגג קיימינן כמפורש בכתוב אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, וברש"י כיון ששגגו והורו על אחת מן העבודות שהוא מותרת לעבוד ע"ז בכך, וא"כ הרי לא פגם את אמונת הלב כלל, מאין הרגלים שמחשבה כזו נמי היא עיקר החטא, עד שתאמר שהמעשה טפל לה, ובש"ס קידושין (מ'.) אהא דאין מענישין על המחשבה שלא באה לכלל מעשה ואלא הא דכתיב למען תפוס את ב"י בלבם, א"ר אחא בר יעקב ההוא בע"ז היא דכתיב דאמר מר חמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה ע"כ, ומשמע דבכופר ומודה בגוף ע"ז קמיירי אבל לא בשגג ובאומר על אחת מן העבודות שמותר לעבוד ע"ז בכך:
שם משמואל
וכפר עלי' הכהן וטהרה, הנה שלשה חלוקי טהרה הם ביולדת, אחר שבעה טהורה לבעלה ולמע"ש, אחר ארבעים נטהרה אף לתרומה, ע"י הבאת הקרבן נטהרה לקודש ולמקדש, והנה בליקוטי התורה מהאריז"ל המשיל את יציאת ישראל ממצרים כדוגמת לידת הוולד עיי"ש בפ' שמות באריכות, וי"ל דכמו שיולדת יש בה שלשה חלוקי טהרה הנ"ל עד שנסתלק ממנה לגמרי טומאת הלידה, כך היו לישראל שלשה חלוקי טהרה מטומאת מצרים, והנה ביצי"מ כתיב ויהי בשלח פרעה את העם ובמדרש שליוה אותם והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דהיינו שעדיין הי' מתחבר עמהם וכוונתו הרעה שטומאתו עוד תרחף עליהם למשכם ברשתו לחזור למצרים, ואח"כ רדף אחריהם בפועל עד קי"ס שאז נפרדה מהם טומאת מצרים, אותן השבעה ימים הם דוגמת שבעה ימים של היולדת שעדיין בכל חומר טומאתה, ובקי"ס השיגו טהרה ראשונה כדמיון יולדת שנטהרה לבעלה ולמע"ש, כן הוכשרו ישראל להשירה ודביקות בהשי"ת ולאכילת המן, ומאז עד ר"ח סיון כבואם לפני הר סיני וראו את מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בנ"י וכאמרם ז"ל וישכון כבוד ה' וגו' מר"ח, ועד ר"ח היו כדמיון יושבת על דם טוהר, ומר"ח ואילך ניתוספה בהם טהרה וקיבלו עליהם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה והוא כדמיון הטהרה לתרומה, ואח"כ בחמשה לחודש שהקריבו עולות וזבחים, וחצי הדם זרק על המזבח וחצי הדם על העם, הוא כדמיון הבאת קרבן יולדת, ואז נטהרו טהרה גמורה ונעשו ראויים לקודש ולמקדש הוא קבלת התורה ביום הששי: