וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃
שם משמואל
ותטמא הארץ ואפקוד את עונה עלי' ותקיא הארץ את יושבי', המפרשים דקדקו הארץ מה חטאה, ונראה לפרש דהנה ידוע דכל סדר העולמות הוא בדרך משפיע ומקבל, וכן בכל עולם ועולם עד עולם התחתון השמים הם משפיעים והארץ היא מקבלת כמ"ש השמים יענו את הארץ ואמרו ז"ל מטרא בעלה דארעא כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' והולידה והצמיחה וגו', ודוגמתם באדם הוא איש ואשה, וכפי מעשה האדם למטה מתעוררין כל העולמות, ואם האדם מתנהג בענין הזיווג בסדר הנכון, מתנהג לעומתו כן כל סדר העולמות, אך בחטא עריות שבני אדם מעוותים נתיב היושר גורם לעומתו שהמשפיע איננו משפיע במקום שצריך להשפיע, והמקבל איננו מקבל ממי שצריך לקבל, וכן הוא גם בעולם הגשם השמים לא יענו את הארץ כאמרם ז"ל הקב"ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה כמ"ש יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו', ובפנימיות במקום שהיתה צריכה לקבל גשמים שיש בהם ממים העליונים, נפקדת מכחות רעות ונשחת יבול הארץ ומוליד חלאים רעים ונאמנים רח"ל, ולעומתם נתעוותו אנשי החיל לעולא, ובמקום השפעה נכונה נשפע בהמקבלים כחות משחיתים, ובזה יובן מה שאמרו ז"ל הארץ אינה מקיימת עוברי עבירה משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס (וגורם לו הקאה) שאינו עומד במעיו אלא מקיאו כמו בגשמיות אדם שהוא מפונק אינו סובל דבר מאוס וגורם לו הקאה אף שזולתו מתקבל במעיו, כן ארץ ישראל אינה סובלת כחות החיצונים אף ששאר ארצות אינם כן, וזהו שכתב הרמב"ן באגרתו כל המקודש מחבירו חרוב מחבירו, שכל שהוא יותר מקודש ביותר אינו יכול לסבול כחות הרעות וגורם הקאה והוא החרבן, והנה ידוע שארבעה גולייירין בישין הם עון משחית אף וחימה, ובחטא עריות שכתיב בי' לשון עון כמ"ש הן בעוון חוללתי, נפקדת הארץ מגולייר הנקרא עון, וזהו פירוש הכתוב "ותטמא הארץ" היינו שמקבלת מכחות החיצונים כתות הטומאה, "ואפקוד עונה עלי'" והוא מלשון אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה וגו', כי כמו שיש פקודה לטובה היינו התמנות שרי הנהגה כמ"ש ויפקד המלך פקידים, כן רח"ל יש התמנות כחות הרעות לבלע ולהשחית כמ"ש קרבו פקודות העיר, והיינו שנתמנה עלי' גולייר הנקרא עון "ותקיא הארץ את יושבי'" שארץ ישראל באשר היא מפונקת ואינה יכולה לסבול את כחות הרעות האלו גורם לה הקאה וחרבן כנ"ל, וזהו שכתוב והשימותי אני את הארץ ושממו גילי' אויביכם היושבים בה וכמ"ש הרמב"ן שלא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, והכל מטעם הנ"ל, השי"ת שזיכנו לראותה בחרבנה יזכנו לראותה בישיבתה ובהקבץ בנ"י לתוכה במהרה: