Allusion על שמות 6:3

וארא אל אברהם וגו'. להבין מה הי' זה תשובה על שאלתו למה הרעות וגו'. ואם עדיין לא היתה עת הגאולה, ושצריכין עוד למירוק למה זה שלחתני כמו שפירשו המפרשים ז"ל, ונראה דהנה היו ז' צדיקים מאברהם עד משה שכל אחד הוריד את השכינה מרקיע לרקיע עד משה רבינו ע"ה שהורידה לארץ כדאיתא במדרש, ונראה דכמו שביעי בימים היא שבת כ"כ משה רבינו ע"ה הי' השבת של ז' הצדיקים, היינו שכל ששה הצדיקים שלפניו היו כמו ששת ימי המעשה שעבודתם הי' להמשיך קדושה בעולם הטבע להאיר את הטבע באור אלקי, וכבמדרש נח משל למלך שמהלך במבואות האפלים וכו' עד בוא והאיר לפני, כי בכל ענינים שהי' הטבע עומד כנגדם כמו עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע"ה, וכמ"ש בעל העקידה על דברי המדרש ויצא נעשה כל העולם ככותל לפטו, והם בכח קדושתם בקעו את כל חומות ברזל העומדים לפניהם ונמשכו אחר רצון השי"ת, בזה האירו את עולם הטבע עד שהי' בכחם להוציא יקר מזולל ולגייר גיורים, ולברר הטוב מן הרע, והוא בכח השם אל ש' לעשות נסים נסתרים מלובש בטבע כמ"ש הרמב"ן, עד שבא משה רבינו ע"ה ועשה אותות ומופתים יוצאים מהיקש הטבע לגמרי והראה שהטבע נדחה לגמרי מפני רצון השי"ת, והוא בכח שם הוי' שנותן בכל עת הוי' חדשה, ולעשות אותות ומופתים בשינוי ממנהגו של עולם, והוא כעין יום השבר שאין בו מלאכת הברורים כלל וכאילו כל מלאכתך עשוי', רק שביתה והעלאת העולמות היפוך ששת ימי המעשה, שהם עולם הטבע שהי' נמתחת והולכת, אך הנה לפי הנהגת ששת ימי המעשה, ועבודת ה' לברר את הטוב מן הרע, לעומת זה מאירה אח"כ באדם קדושת השבת, שבמה שהאדם הולך ובוקע את כל חומות ברזל שכנגדו, ולמרות כל המניעות והמחשבות הטורדות אותו הוא מתאמץ בעבודת ה', זה נקרא שהוא הולך בחושך ולא יושב, וזה שכתוב (ישעי' ט' ה') יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, ויש לפרש שהאור גדול הוא אור השבת אבל יושב וגו', היינו מי שהמניעות מטרידים אותו ומונעים אותו מהלוך בעבודת השי"ת ונשאר יושב, לזה אור השבת נגה עליהם בלבד, ולא אור גדול כאותן ההולכים בחושך, וכ"כ האבות הקדושים בשביל עבודתם כענין ששת ימי המעשה והילוך בחושך כמ"ש אשר התהלכו אבותי לפניו, וכבמדרש הנ"ל, שהאירו במבואות האפלים וכמ"ש מי העיר ממזרח שדרשו כמו האיר, אח"כ הי' ביכולת משה רבינו ע"ה לפתוח את עולם הנסים בשביתת הטבע מענין שבת, וזה בכל עצב יהי' מותר ובמדרש בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהן ד"ת הוא נוטל עליהם שכר, היינו בכל הדברים שהוא עושה עפ"י הנהגת ושכל התורה בזה הוא מאיר אור התורה בעולם הטבע ונוטל עלי' שכר היינו אור קדושת שבת:

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל ש' ושמי הוי' לא נודעתי להם. ידועה הקושיא שכמה פעמים איתא אצל האבות שם הוי', הרי שנודע להם שם זה, וכבר דברו בזה רבותינו הראשונים ז"ל, ונראה דהנה במד"ר (במדבר פ"ג) ובילקוט (תהילים ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב, אשרי מי שבחרו הקב"ה אע"פ שלא קרבו וכו' אי זה שבחרו זה אברהם שנאמר אשר בחרת באברם, אבל הוא לא קרבו וקרב את עצמו, יעקב בחרו הקב"ה וכו' והוא לא קרבו וקרב את עצמו, דוד בחרו וכו' וקרב את עצמו. ע"כ, והפירוש של לא קרבו הוא עפ"י מה שפירש"י פ' נח את האלקים התהלך נח, נח הי' צריך סעד לתמכו, אבל אברהם הי' מתחזק בצדקו מאליו, ויש להוסיף עוד כי כל אלו היו נרדפין, אברהם מפני נמרוד כבמדרש (ויקרא כ"ז) שחושב והולך כל הצדיקים שהיו נרדפין, ובטבע אנושי איש נרדף לבו בל עמו, וצמצם את כל חושיו ומחשבותיו, אך במה שהקב"ה מקרב את איש ההוא, בזה עצמו מכניס השי"ת בו כח התקרבות, שיהי' הוא עצמו כל הכחות שלו מקורבים, שכל מחשבותיו יהיו מצומצמים בדבר שהוא רוצה, בתורה או בתפילה, ולא יטרדוהו ויבלבלוהו מחשבות שונות, וכן כל התשוקות שלו יהיו מצומצמות, ויפרק ממנו עול חשבונות הרבים אשר חשבו בני האדם, וכן המוח והלב יהיו מאוחדים, שכל מה שישכיל השכל שכך ראוי לעשות, יהי' הלב חושק ולא לזולתו, אבל הם ע"ה לא היו נעזרים בזה מהשי"ת, אלא היו מתחזקים מאליהם, וע"ז שייך לומר בחרו ולא קרבו, שלא הי' נעזר מהשי"ת על ענינים האלה, רק הוא בעצמו הי' מתחזק עד ששם כל הבחינות שבו לאחדים בידיו, ואיש כזה יוצדק לומר עליו שהוא אחד, שהרי מתאחדים בו כל הכחות, וזה יש לפרש מה שנאמר באברהם אחד הי' אברהם, וכן יעקב, אף שהי' כל ימיו נרדף כאמרו לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי, מ"מ היו כל הכחות שלו מתאחדים בעבודת השי"ת, וכן דוד, אף שלא היו נעזרים בזה מהשי"ת, וע"כ פעלו בכח קדושתם לאחד ולקשר כל העולמות, אברהם הוריד השכינה מרקיע הז', יעקב איש תם יושב אוהלים, ובזוה"ק שהם עלמא דאיתכסיא ועלמא דאיתגליא, והיינו משום דאדם הוא עולם קטן, ובו נרמז כל העולמות וכל המציאות, במה שהוא מקשר את כל חלקיו, בזה הוא מקשר את כל המציאות, וזה הוא הפי' לא קרבו אלא הוא קירב את עצמו, היינו שקירב את כל חלקיו והיו לאחדים בידו, ובזה עצמו נתקרב להשי"ת, והיפוך מזה הי' עשו, קוצץ בן קוצץ נאמר על עמלק, והיינו דבמד"ר ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת, מפוזר ומפורד כאדרת, והלשון מפוזר ומפורד באדם אחד לכאורה מחוסר הבנה, אך הפי' הוא כנ"ל, מפוזר הוא שחלקי השכל שבו היו מפוזרים, ואף שהיו בו נכמות גבוהות ולא יתכן שלא נתעוררה בו לפעמים מחשבה טובה, מ"מ היתה מתבטלת בהמון מחשבות רשע וטרדתו בכסופין דהאי עלמא, וכן התשוקה וחשק שלו היו מפוזרים כמו המון מחשבותיו והבליו, ומפורד יוצדק לומר על שהלב הי' מפורד מהשכל, שאף שהשכיל לפעמים דבר טוב, הי' בלתי נשמע לחשק ותשוקות הלב שהי' רק לרע כל היום, ומצינו ביעקב כנוסו וכנוס בניו הצילו מיד עשו שהלשון כנוסו נמי צריך לפרש כנ"ל, וע"כ יעקב הי' מאחד ומקשר כל העולמות להשי"ת, ועשו הי' מקצץ ומפריד ועליו נאמר ונרגן מפריד אלוף:

וארא אל אברהם וגו'. וכל המפרשים טרחו לפרש ההמשך לפרשה של מעלה ולכלול בזה תשובה למשה על שאלתו למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני, וכבר דברנו מזה, ונאמר עוד בעזה"י, דהנה במדרש דד' לשונות של גאולה הם כנגד ד' גזירות, ובבעל הטורים שהם כנגד ד' גליות, ובאמת הכל אחד, שבאשר גלות מצרים כולל כל הארבע גליות, ע"כ הגיע כחם לגזור הארבע גזירות כמספר הארבע גליות, וע"כ הארבע לשונות של גאולה שהם נגד ד' גזירות הם נמי נגד ארבע גליות, והנה כבר אמרנו שארבע מלכיות הם כחות מתנגדים להקדושה ומושכים להרע, ושלש מלכיות הראשונות מושכים לע"ז ג"ע ושפ"ד, בבל הי' ענינם ע"ז, ובמדרש שכוונת נבוכדנצר בהצלם להכשיל את ישראל בחטא ע"ז, פרס ומדי הי' ענינה ג"ע וסעודתו של אחשורוש לעד, יון הי' שפ"ד, ויובן עם מה שביארנו במק"א שכל מיתה אף שלא יצא ממנו דם מכונה בשם שפ"ד, והטעם לפי מ"ש הארז"ל שרביעית דם שבאדם הוא ממוצע בין הנפש שהיא רוחני לבין הגוף שהוא גשמי, והאמצעי הוא המחבר, וע"כ העדר החיבור מכונה בשם שפ"ד, וכמו בפרט כן בכלל באמצעות ישראל יש חיבור להעולם הגשמי עם השי"ת, כי ישראל גופם הוא גשמי וכולם טבועים בחותם אדה"ר והם דבקים בהשי"ת, כדכתיב ואתם הדבקים וגו', ובאשר היוונים החנגדו למעלת ישראל ואמרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, ורצו לבטל זה הממוצע ולהפריד חיבור עוה"ז, ע"כ ענינם הוא כשפיכת דמים, וכח מלכות הרביעית היא כח רע כולל את שלשה הקודמים כבמדרש ששקולה או יתירה משלשתן, ואמרו ז"ל שנמצא עבירות ששקולין כע"ז ג"ע שפ"ד, והיא לה"ר, וגם הוצאת שז"ל רח"ל, ושניהם ענין אחד כאשר כבר דברנו מזה, וע"כ כח מלכות רביעית מושך לענינים אלו רח"ל, והנה לעומתם בקדושה שנותן כח ותעצומות בנפשות ישראל שלא ימשכו אחר כחות חיצוניות הנ"ל, הוא השלשה מועדים ושבת שהם בזכות ג' אבות ומשה רבינו ע"ה, פסח הוא בזכותו של אברהם והוא הי' נקי משמץ ג"ע, ואפי' בדידי' לא הוה מסתכל, ובמדרש אברהם ושרה ירדו למצרים וגדרו עצמם מהערוה לפיכך נגדרו כל ישראל בזכותן, שבועות הוא בזכותו של יעקב שהוא יושב אוהלים, וידוע בזוה"ק שהוא המחבר עלמא דאיתגליא בעלמא דאיתכסיא, והוא זמן נתינת התורה חיבור עליונים ותחתונים, והוא היפוך שפ"ד, סוכות הוא בטחון והוא היפוך ע"ז שהי' כל מחשבתם הרעה לפי דעתם הנכזבה להמשיך השפעות מכוכבים ומזלות לצאת מתחת רשותו של הקב"ה, והבעל בטחון הוא היפוך מזה לגמרי, והוא מדתו של יצחק שהקריב עצמו לקרבן להשי"ת שהוא היפוך לגמרי מע"ז, שבת היא שקולה כשלשתן והיא בזכותו של משה, כמו שאנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו, וע"כ ג' סעודות שבשבת הם נגד אברהם יצחק ויעקב, שבשבת עצמו נכללו כל השלשה, וכמו שהג' אבות וג' מועדות שבזכותם הם מבטלין ג' כחות רעות של שלש מלכיות הראשונות, כן משה רבינו ע"ה שבזכותו שבת שהיא שקולה כשלשתן מבטל כח רע של מלכות רביעית ששקול כשלשתן, כידוע שמדת משה רבינו ע"ה היתה כלולה מכולם והיא נקראת במקובלים ז"א דקדושה והיא לעומת כחו של מלכות רביעית שהיא עשו ז"א דקליפה כידוע: