חסידות על איוב יא:ט

נִמְצָא שֶׁהַתּוֹרָה גְּדוֹלָה וּרְחָבָה מְאֹד, רַק שֶׁהַזֶּרֶת הַקָּטָן, שֶׁהוּא הָעוֹלָם, עוֹמֵד בִּפְנֵי מְאוֹר הָעֵינַיִם, וּמוֹנֵעַ מִלִּרְאוֹת אוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה, אַף שֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק זֶרֶת קָטָן, נֶגֶד הַתּוֹרָה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּרְחָבָה מִנִּי יָם (איוב י״א:ט׳).

והענין הוא על-דרך מוסר, ידוע מאמר הזהר על פסוק (קהלת ט, יד): "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט", ודרש "עִיר קְטַנָּה" היא התורה, ואם אמנם (איוב יא, ט): "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ" וגדולה היא, נקראת קטנה מפני ש-"אֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט", והאמת הוא להיות התורה נקראת עיר מפני שהיא כרכא דכולא בה ובה תחזי אשר עין לא ראתה, לתת עצות בנפשו איך ובמה לזכך גופו ואיבריו וקדוש יהיה, מקדש אקרי משכן ה', כי התורה והמצות נקראים אור ונר שלהבת יה, כמצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה' כי בהכניס פחד ה' בלבו יחודו ואהבתו יתבחן לבו ויצרף צירוף אחר צירוף, שבכל מקום קדוש משם יתפרדו כל פועלי און, ובפרט בעלות הלהב השמימה מפני פחד ה' והדר גאונו כידוע מדרך הטבע שכל פסולת המתכות מאליהם נופלים בהתיכם באש, הנה כללא דמילתא להיות עיקר ושורש עסק התורה בכדי להתקשר בשכינתא וכדי שהתורה תורהו יראת ה' היא אוצרו ועצות בנפשו, וזהו (תהלים קיב, ז): "נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּה'", ויאמין באמונה שלימה שאחר היגיעה ועסק התורה ימצא מרגוע לנפשו לבא אל הקודש, ומכשיר אותו לחיבת הקודש באהבה וחיבה ויהיה דבריו כדבש למתוק, וכמאמר שהתורה מתוקה מדבש, שהרי לכאורה הם שני כתובים דסתרו אהדדי, כתוב א' אומר (משלי ב, ד): "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה" כי (משלי ב, ה): "אָז תָּבִין יִרְאַת ה'", וכתוב אחד אומר שהתורה (תהלים יט, יא): "נֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב". אבל הענין כמאמר רז"ל: שעיקר תנאי עסק התורה צריך-להיות באופן שאמרו רז"ל, שתהא (אבות ג, ט): "שֶׁיִּרְאַתוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ" ויעסוק בתורה כדי שתורהו התקשרות ואהבת ה' והידבק במצותיו, וכשיאמין באמונה שלימה שהתורה תופע עליו נהרה (איוב כט, ג): "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי", אז בהתייחדו עם עסק התורה ובא אל יחוד והתקשרות אמיתי ובקע כשחר אורו על-ידי אותה האמונה.

ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' (שמות כה ט). עיין רש"י ורמב"ן, ובמזרחי מה שטען נגד הרמב"ן ודבריו נעמו, ואני הדל רוצה ליתן טעם ותבלין לדבר על שבאורך ורוחב לא ישתנה על כל פנים בערך צלעות שטחיהן, ובגובה ישתנה מכל וכל. כי הנה האורך והרוחב יומדדו תיכף למטה גם כן, כי האורך הוא ממזרח למערב ורוחב מצפון, אבל הגובה הוא מלמטה למעלה, והוא הרומז על הנגלה והנסתר. כי האורך והרוחב על הנגלה שהם רק מעשה בתחתונים, ועליו נאמר (איוב יא ט) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, אבל מכל מקום יש לה אורך ורוחב, ואם כן יש לה סוף, ובגמרא דעירובין (דף כ"א ע"א) נתפרש כמה הוא המדה. אבל על הנסתר נאמר (איוב כח כג) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה, כי הוא אין סוף ב"ה ומשיג עד אין סוף, ואורייתא וקב"ה חד הוא (זוהר ח"ג ע"ג ע"א), והבן זה. ומיושב שפיר הסתירה של ארוכה מארץ וגו', ושל אלקים הבין דרכה וגו', ולכך נאמר אצל אלקים הבין דרכה ומעוף השמים נסתרה (איוב כח כא), והיינו ממלאכי השרת (עיין זוהר ח"א קמ"ה ע"א), וכתיב נסתרה וקאי על הנסתרה. והגובה מרמז על הנסתר, כי הוא גבוה מעל גבוה מלמטה למעלה, ונאמר (ישעיה נה ט) כי גבהו דרכי מדרכיכם, והיינו בלתי בעל תכלית, וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ומדותיו והבן. ועוד כי הגובה מתייחס להשי"ת שנקרא גבוה, ועיין בהקדמת הראב"ע למגילת אסתר שכתב שהשי"ת נקרא מעון עיין שם, ולכך לזה אין שיעור קצוב כלל כי זה אין לו שיעור. ועוד כי ענין עשיה בפועל לא ישתנה בשום זמן, אבל ענין טעם והתיקון ישתנה, וחכמתו ית' שיער מעשים שיכלל כל הזמנים לפי התיקונים שיצטרכו לעדי עד, והבן זה כי עמוק הוא. וההיקש זה בטעם של שילוח הקן המבואר בתיקונים (תיקו"ז הקדמה א' ע"ב) טעם להמצוה בזמן שבית המקדש קיים לכונה אחרת, ובזמן הגלות לכונה אחרת, והמעשה אחד, וההיקש על זה בכל, וכבר כתב האר"י ז"ל כי מעולם לא נדמה תפלה לחברתה, והבן זה. ועל כן נאמר בפסוק את תבנית, שהוא רומז על התאר בפועל, כמו שכתב במורה בשיתוף שם תבנית, וכן תעשו דייקא, ר"ל עשיה בפועל הנגלה לא ישתנה לעולם, והדרש שלו דקאי על כל המצות והפשוט אחד הוא, והבן.