איוב יא:ט מקורות במשנה: משנת ארץ ישראל, מבוא

ייתכן שבמדרש ניתן להבחין בשתי גישות ביחס אל הכללים והפרטים: "רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ורבי עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב" (בבלי, חגיגה ו ע"א-ע"ב; סוטה לז ע"ב). אם כן הכללים והפרטים הם דבר ה', אבל רבי ישמעאל סובר שהכללים קודמים לפרטים ורבי עקיבא סובר שנוצרו וניתנו באחת. במדרשים אחרים מודגש שמשה למד כללים בלבד: "וכי כל התורה למד משה? כתיב בתורה (איוב יא) 'ארֻכה מארץ מִדה ורחבה מני ים' ולארבעים יום למדה משה? אלא כללים למדהו הקב"ה למשה, הוי ככלותו לדבר אתו" (תנחומא, כי תשא טז; שמות רבה, מא ו). ברם, דומה שאין כאן דיון על היחס שבין הכלל לפרט במובן שאנו עוסקים בו, אלא המדרש עוסק בשאלה אחרת. המדרש מנסה להסביר כיצד יש מקום ליצירה עצמית למרות מתן כל התורה בהר סיני, ולאחר נתינתה. אם התורה ניתנה כללים כללים, הרי שיש מקום רב לפרשן לפרש ולהסביר. שאלה זו של היחס בין שלשול המסורת ליצירה העצמית העסיקה את חכמים, אך אינה במסגרת דיון זה.