חסידות על איוב מא:ג

באופן אחר נ"ל המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה, פרשת פרה אדומה ראה. כי ידוע דקרח היה סבור להיות במקום משה, והנה מה ראה לזה, והלא כבר ידעו מדריגת משה בקריעת ים סוף ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות יד לא), ואחר כך במתן תורה בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם (שמות יט ט). אך נודע דבפרה אמר השי"ת למשה לך אני מגלה טעמה של פרה (במ"ר פי"ט ו'), שהיא בבחינת חקיקה, ולא ישיגה רק מי שנתעצם עם התורה לכך, אבל לאחרים חקה. ולכך פירשו המפרשים מאמר שלמה אמרתי אחכמה (קהלת ז כג), שדרשו רז"ל (במ"ר פי"ט ג') שבקש לידע סודה של פרה אדומה, והיא בלתי אפשר רק שיהיה בעצמו החכמה. והיינו אחכמה, אבל היא רחוקה ממני דייקא, ועיין בקרבן ראשית. והנה קרח השיג מעלה גדולה, שהבין והשיג הענין של פרה אדומה, על כן בקש להיות כמשה, וידוע דראיה בכמה מקומות הוא לשון הבנה, כמו ראה דבריך טובים (שמואל ב' טו ג) וכמו ראה דבר ה'. ורז"ל דברו בהעלם, שמכח שהשיג טעמו של פרה, הרהיב בנפשו עוז לחלוק על משה, וזה הוא מוסר גדול שאדם כזה בשביל גאותו נפל ונשבר. ויש לומר עוד באופן אחר, על פי מה שדרשו רז"ל (נדרים נ"ה.) ממדבר מתנה (במדבר כא יח-כ), אם משים עצמו כמדבר, התורה ניתנה לו במתנה, וכיון שנתנו לו במתנה נחלו אל, שנאמר (במדבר כא יט) וממתנה נחליאל, והיינו שנתעצם והבן, דהיינו כמו נחלה, דקיימא לן ירושה אין לה הפסק, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, שנאמר ומנחליאל במות, ואחר כל הכבוד הזה אם הגיס דעתו, הקב"ה משפילו שנאמר (במדבר כא כ) ומבמות הגי. ואם כן ראוי לעלות לגדולה, לכך חלק על משה על נשיאותו של אליצפן, דאמר כיון שהשיג ענין פרה אדומה, הרי נחלו אל וראוי הוא לגדולה. אבל שכח סיפא דקרא ומבמות הגי, ואלמלא לא היה שם דעתו על הגדולה, ודאי היה עולה לגדולה. והנה אם כי כבר עלה אם הגיס דעתו הקב"ה משפילו, על אחת כמה וכמה אם הגיס דעתו קודם שעלה שלא יעלה, כמ"ש הבית יוסף (בטור חו"מ סימן א') לישב הסתירה של על שלשה דברים העולם עומד וכו' (אבות פ"א מ"ב), עיין שם. ושורש הדברים הוא, כי כל הרודף אחר הכבוד וכו' וכל הבורח מן הכבוד וכו', והטעם בזה כי מי שסובר שראוי לכבוד ורודפו, הכבוד בורח ממנו כי באמת אין שום אדם ראוי לכבוד ומעלה, כי מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג), וכמו שנאמר (תהלים סב יג) ולך ה' החסד וגו', (שמות כ ו) ועושה חסד וגו' לאוהביו. ועל פי זה נ"ל לפרש הפסוק (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת וגו', דמן הדין אין מגיע לצפון כלל, רק היא מגודל טיבו ית"ש, ואין החסד ניתן רק למי שמקבלו בתורת חסד, והבן זה.

ידבר בביאור פסוק (איוב מ״א:ג׳) מי הקדמני ואשלם. שהוא כאשר אדם בונה בית או שאר עשיות כזה. צריך להיות עיקר כוונתו בתחילת בנינו כדי לקיים בו מצות ה' כמו מצות עשה של עשיית המזוזה או המעקה במקום שנוהג או בשביל להכניס בו אורחים וכדומה. וישיבתו ואפילו פרנסתו שיהיה לו מהבית הכל יהיה לטפל ועראי נחשב בעיניו כי כל דברי העוה"ז הם הבל ותהו ואינם כדאי לשום הבל כזה עיקר בעיניו ועיקר כוונתו נכון יהיה למען המצו'. כי רב הוא: ובו ט"ו מאמרים

או יאמר, ומקודם אפרש ג' פעמים שנה הנאמר בשרה (בראשית כג א), ואף שפירשו רז"ל (ב"ר נ"ח א'), מכל מקום דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, כי הנה מצד הסברא השכר על המעשים הוא רק בחסדו ית', כי מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב'), והכל לא יספיק חילוף החיים לבד, מכל שכן שיעלה על לב אדם שיטול שכר עבור החיים אתמהא. אבל על פי מה שביארתי בדרושים דמי שמשים עצמו כאילו אינו, ואינו בעבור עצמו והוא לא יחיה כפי אשר הוא אדם, כי אם כפי דבר אלקים אשר בו, אין אצלו הקדמה ותשלומין מגיע לו בדין, וכפי אשר פירשתי על פסוק (ויקרא יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד), וכפי אשר ביארתי בכמה דרושים. והנה לזה מגיע שכר בעד החיים, (ועיין מ"ש בזה בפרשת בראשית (ו ג) בפסוק לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר), כי הוא לא יחיה בעבור עצמו והבן זה, וגם אף במי שהוא אינו במדריגה כזו, רק שמקיים בכל דרכיך דעהו (משלי ג ו), יש לו שכר. ונקדים עוד דמין איש כולל אישים רבים, ואף על פי כן מתחלפים בפחות ויתר ומכל מקום הדרך לכללם, מה שאין כן שני מינים מופרדים דרכם להבדיל, כן הוא הדרך בכל עניני העולם, וכן הוא הדרך של הנהגה העליונה, כי אמרינן (ר"ה ח' ע"ב) ישראל ואומות העולם, ישראל נכנסין תחלה לדין, והבן זה כי ישראל אף דלאו כל אפין שוין בהם, מכל מקום מין אחד הם וכדומה בכל דבר. והנה כבר ביארתי במקום אחר בשם העקרים (מאמר ג' פרק ל"ה) שיש ג' מיני אהבה, ערב, ומועיל, וטוב. ונחלקים לשלשה זמני אדם, עליה, עמידה, ירידה. והנה כל השלשה מיני אהבה נמצאים בו ית'. והנה הצדיקים בטרם יצאו מרחם, הקדישם בעת ניצץ בהם הכרת דעת נמצא בהם אהבתו ית', אבל כל אחד לפי זמנו כי הדעת לפי הזמן, ומקודם אוהבים את הבורא ית' מחמת שמכירין שכל הערבות המגיע להם נמצא מאתו, וההיקש בשאר. והנה האבות ואמהות מיהרו להביא פרי שכלם כמו שמצינו בדברי רז"ל, והנה חיי האבות נמנה בתורה, כי עשו פרי ורושם למעלה עד שמגיע שכר בעד החיים, והנה נחלקים לג', נגד ג' מיני אהבה וכולן שוין לטובה, דהיינו לומר שאינו מחלק בין טוב לרע, רק בטוב יש מדריגות, ולכך נכתב בשרה ג' פעמים שנה, ואחר כך שני חיי שרה לומר שכולן שוין לטובה, וכן באברהם נכתב ג' פעמים שנה (בראשית כה ז), והבן זה כי נכון הוא בס"ד.