מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם לִי־הֽוּא׃
שפת אמת
במדרש בדין הוא שיטול שכרו. אף דכתיב מי הקדימני ואשלם וכל שילום שכר של הבורא ית' הכל בחסדו [ועל זה נאמר ולך ה' החסד כו' תשלם לאיש כמעשהו] אך יש שזוכה למתנה וחסד זה עפ"י מדת הדין. ואיתא עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד וראה שאינו מתקיים ושיתף עמו מדת הרחמים. ומדה"ד שעלה במחשבה הי' כנ"ל לזכות לחסד עליון עפ"י הדין. ומי שמוסר נפשו באמת בעבור תורת ה' ומצותיו כפינחס. אז בא לבחי' הנהגה ראשונה שעלה במחשבה וזוכה במדה"ד לקבל שכרו. כי הגשמיות מעכב. ובאמת הרצון של בנ"י עודנו עומד במקום הזה. רק במעשה א"א לקיים הכל כמו רצון האדם הצדיק ג"כ. ואך ע"י מס"נ יכולין לקיים במעשה כמו במחשבה. ולכן עודנו קיים כמ"ש במד' פנחס הוא אליהו. ע"י שנזדכך גופו ע"י מס"נ יכול להיות עולה לשמים ואין הגוף מעכב. ובמד' גדול השלום שניתן לפינחס שאין עולם מתקיים רק בשלום כלי מחזיק ברכה כו'. כי בשבת השי"ת פורס סוכת שלום עלינו דאיתא מתנה טובה יש לי כו' לך והודיעם. כי לבד מתנה גנוזה השבת שנתן לנו הבורא ית' נותן לנו ג"כ הכנה שנוכל לקבל הארת השבת והוא פריסת סוכת שלום הנ"ל. כי אין עוה"ז מוכן לקבל הארה עליונה רק ע"י הנקודה שלימות שנתן לנו השי"ת והוא הנשמה יתירה שע"ז אמר לך והודיעם הוא התקשרות ודביקות הדעת להיות מוכן לקבל הארת השבת:
שפת אמת
במדרש בדין הוא שיטול שכרו. הגם דכ' מי הקדימני ואשלם. רק ע"י שמסר נפשו ומס"נ הוא בכלל הקדימני. ושילם לפינחס מדה במדה ע"י שמסר נפשו למות זכה להיות חי לעולם. וע"י שמסר גם הכהונה כדאיתא בזוה"ק דמאן דקטיל נפשא פסול לכהונה. נמצא שידע פינחס שיאבד הכהונה עי"ז. אעפ"כ נלחם מלחמת ה' כדי לקדש שם שמים ולכפר על בנ"י. לכן ניתן לו שנית הכהונה. ובגמ' איתא לא נתכהן פינחס עד שהרג לגמרי כמ"ש רש"י ז"ל. ובודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים. ויש לפרש כי הכהונה אשר היתה מיוחדת לפנחס הי' כהונה זו שזכה לה עפ"י הדין כמ"ש במ"א שכהונה היא במתנה אעפ"כ יש זוכין בדין למתנה זו דהא כ' הנני נותן לשון מתנה. אעפ"כ זכה לחסד ולמתנה זו מתוך הדין. וזו הכהונה שהי' מיוחדת לפינחס בא לו אחר הריגת זמרי. וכהונה ראשונה שבא רק במתנה ניקח ממנו מטעם דקטל נפשא. אבל הזוכה עפ"י דין א"י ליפסד אותה ע"י שום סיבה. וי"ל כי זאת הי' מחלוקת קרח כי ראה והבין שיש כהונה עפ"י דין ג"כ כי בודאי ראה בחכמה שייכות הכהונה עפ"י הדין רק כי לא הי' כל כוונתו לשם שמים שנא' ובקשתם גם כהונה ובאופן זה א"א להשיג. רק פינחס שאדרבא נתן הכהונה כדי לנקום נקמת ה' לכן זכה לבחי' הכהונה עפ"י הדין. וי"ל עוד כי בודאי הכל היה מוכן. שמקודם ניתן הכהונה במתנה לכלל ישראל. ואח"כ היו צריכין בנ"י להעמיד מכחם כהן. וקנאת פינחס הי' מתוך כלל ישראל כמ"ש בתוכם [ואפשר אם לא הי' קרח חוטא הי' מוכן באמת להיות הוא בחי' הנ"ל. כעין זה שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי הי' מוכן קרח להיות ראש על הלוים כמו אהרן על הכהנים. ונראה שכן רמז לו משה רבינו ע"ה ויקרב אותך כו' בני לוי אתך. אלא שדחק את השעה ונדחה]: