חסידות על איכה א:ג

ועל דרך המליצה אמרתי על מאמר ריש לקיש הנ"ל, כי המן היינו המלשין של מעלה הנתלבש בהמן, והנה ידוע דתועלת הפשפוש במעשים והוידוי, הוא משום שנסתם פה המקטרג שאומרים לו כי כבר אמר והעיד על עצמו, והיינו שעתיד המן לשקול שקלים, ר"ל לשוקלן ולומר שזה הוא כך וזה הוא כך, לפיכך הקדים שקליהן, ר"ל שישקלו את עצמם מקודם ויפשפשו במעשיהם ויתוודו קודם לשקליו, ובזה יתבטל קטריגו כנ"ל. ויש להוסיף נופך, דהא קיימא לן (ר"ה י"א ע"א) כרבי אליעזר דבניסן עתידין לגאול, אף דבכל מקום קיימא לן רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע (ב"מ נ"ט ע"ב), הלא כבר נאמר בכל הספרים דכל כללי הלכות אינם אלא בדינים הנהוגין בינינו, אבל לא בעניני שמים, אם כן לפי זה נ"ל ברור דהלא יצא בת קול ואמר מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, רק שעמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא כבר ניתנה התורה לנו, אם כן זה דוקא בדינין והלכות הניתנים לנו, אבל לא בדיני שמים ובודאי קיימא לן כבת קול, וזה ברור לענ"ד. ואם כן קיימא לן בניסן עתידים לגאול, ואם כן ניסן הוא זמן הגאולה. וידוע מה שפירשו על כל רודפיה השיגוה בין המצרים (איכה א ג), וידוע דזמן בית דין למ"ד יום, ואם כן אתי שפיר הא דסיים היינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים, והבן.

וזהו מי מושל בי צדיק ב״י דייקא על ידי ממש נתבטלה הגזירה והדינין רק שהצדיק נקשר ולא נפרד מאתו יתברך ונעשה מיתוק הדינין על ידו. וזהו שהוכיח הנביא (ישעיה א׳, ב׳) בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו ב״י שהפשיעה היתה עבור שלא היה להן דעת זה שהוא בחי׳ ב״י שהוא פי ה׳ דיבר כאמור ועל ידי זה נפלו למקום הקטנות ומיצר מקום הדינין ועל ידי זה חזרו לגלות כי סוד כל הגלות הוא על ידי שמפילין הדעת במיצר וקטנות שעובדין את ה׳ בדעת קטן מאוד ובלי תענוג ונשארין תמיד למטה מקום הדינין ועל ידי זה הם בגלות כמ״ש (איכה א׳, ג׳) כל רודפיה השיגוה בין המצרים מפני מה השיגוה כל רודפיה מפני שהם בין המצרים שהדעת שלהן נפל בקטנות ומיצר עד שיתמלא הארץ דעה את ה׳ ויהיה גאולה שלימה בריבוי הדעת:

רמז על ארבע פרשיות. שקלים, ר"ל תיכף כשנשקל בדעתו של אל דעות למיתי פורקנא, אז תיכף זכור וכו', עומד במקל, כמו שפי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים (איכה א ג), ואז פרה, שיטהרו ישראל ויעשו תשובה וירחצו מכתמי עונותיהם כפרה שמטהרת הטמאים, ואז חדש ימינו כקדם ואורינו כבראשונה, במהרה בימינו אמן.