גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃ (ס)
תולדות יעקב יוסף
ועפ"ז יובן פי' הש"ס דעירובין פ"ב א"ר ירמי' ב"א מיום שחרב בה"מ דיו לעולם שישתמש בב' אותיו' שנא' כל הנשמ' תהלל יה וכ' התו' פר"ת קרי בי' הנשמ' בדגש וכו' ר"ל מלשון שממון וחורבן בה"מ וכמ"ש מוהרש"א לבאר זה נ"ל דכתבתי במ"א דיש באדם פרטי חומר וצורה שהם הנשמה והגוף וכן בכללות העולם יש חומר וצורה יש בעלי הגוף המתאווים תאוות הגוף ויש בעני נשמה הרודפים אחר תאוות רוחני שהנשמה נהנית בו. ובאמת כמו באדם פרטי תכלית הדבר שיעשה מחומר צורה כך בכללות העיר או מדינה תכלי' הדבר שישליכו אחר גוום תענוגי הגוף ולחזור אחר תענוגי הנשמה אך מי מעכב דבר זה שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות עכו"ם וכמאמר רבי אלכסנדרי הנ"ל שהתפלל יהר"מ שתכניעם מלפנינו ולאחרינו וכפי' מוהרשא' ע"ד הרמב"ם רפואות חולי הנשמות וכו' יעו"ש.