חסידות על במדבר טז:ה

בוקר ויודע כו' ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו.(במדבר טו, ד-ה) לתרץ השינוי לשון מתחלה אמר והקריב, ואחר כך יקריב. ויש בזה רמז לעבודתו יתברך. והענין הוא כך, על פי המשנה (ר"ה ב, ז) ראש בית דין אומר מקודש והעם עונין אחריו מקודש מקודש, יש לדקדק מפני מה ראש בית דין אומר מקודש פעם אחד וכל העם ב' פעמים. הכלל הוא כך, מי שרוצה לקרב עצמו לעבודת השם יתברך מתחילה צריך להיות בגדר סור מרע להפשיט מעצמו כל התאוה, ואחר כך ועשה טוב שילך בדרך השם יתברך לעבדו ביראה עילאי מעלה מעלה עד אין סוף. וזהו הענין מי שהוא כבר מופשט מתאות צריך להזהר בכל עת ורגע איך לעבוד את השם יתברך בתורה ובתפלה ולקדש שמו יתברך לעשות לו נחת רוח בלי הפסק. ועל פי זה יש לפרש המשנה ראש בית דין אומר והוא כבר מופשט כנ"ל, אומר מקודש פעם אחד, היינו לקדש שמו יתברך בכל עת ורגע, כי כבר הוא מופשט והוא בגדר סור מרע. וכל העם הצריכין לשני הסיגין יראה תתאי ויראה עילאי עונין אחריו מקודש מקודש, היינו פעם אחד שיעזור להם השם יתברך להיות בגדר סור מרע ושיעזור להם השם יתברך להיות ועשה טוב לעבודת השם יתברך ביראה עילאי מעלה מעלה בכל עת ורגע שלא לפסוק מעבודת השם יתברך. וזה פירוש הפסוק ואת הקדוש, שהוא כבר מקודש. והקריב אליו, מעצמו ואין צריך סעד לתמכו כמבואר פירוש רש"י בפרשת נח על הפסוק את האלהים התהלך נח (בראשית ו, ט) ובאברהם נאמר כו' עיין שם ואת אשר יבחר בו, היינו שצריך סעד לתמכו שיעזור לו השם יתברך לקרב עצמו לעבודתו וליראתו בכל עת ורגע ולעבדו באמת. יקריב אליו, שהשם יתברך יקריב אותו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם:

כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (במדבר טז ג). ויש לדקדק דהיה די באחד, או כולם קדושים, או בתוכם ה', יתרת למה לי. והנ"ל על פי המבואר בספר ברית שלום הטעם לבחירת שבט לוי מכל שבטי ישראל להיות כהנים ולהקריב על גבי המזבח. על פי אמרם במדרש (פרשת נח, ב"ר פי"ט ז') מתחלה היתה שכינה בתחתונים וכו', ובחגיגה (דף י"ב:) אמרו שבעה רקיעים הם, ואלו הן וילין רקיע וכו', נמצא לוי ובניו הורידו מזבול ששם מיכאל עומד ומקריב, ולכך נבחרו תחת מיכאל הכהן גדול, שהמזבח במקום השכינה או שלמעלה או שלמטה, עד כאן דבריו בשינוי קצת. ועל פי זה פירש (תהלים פט ז) כי מי בשחק, ר"ל לוי שהוריד מזבול לשחק שהוא מרביעי לשלישי, יערוך לה' קרבנות, והבן עד כאן דבריו. ומזה יובן דלוי שקרב העבודה למטה על ידי הורדה, ועשה הכנה אבל לא נגמר, מדה כנגד מדה נתקרבו בניו אל הכנה. אבל משה שהורידה לארץ וגמר הענין, לו ראוי הכהונה והעבודה ממש, רק שהחרון אף המבואר בפרשת שמות (ד יד) עשה רושם, וניתנה הכהונה לאהרן. והם אמרו כי לא משה לבדו הורידה לארץ, רק כל הדור בכחם, כי ירד על הארץ על ידי מתן תורה, ולכולם ניתנה התורה כאמרם כולם שמעו בסיני וכו' (במ"ר פי"ח ו'). והיינו כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' דייקא, ר"ל דמפני שכולם קדושים, לכך ובתוכם ה' ולא אתם לבדכם הורדתם לארץ ומדוע תתנשאו וגו'. ומשה השיב (במדבר טז ה) בקר ויודע ה', כפירוש רש"י את אשר לו לעבודת לויה ואת הקדוש לכהונה, ואחר כך אמר (במדבר טז ח) שמעו נא בני לוי, ר"ל שאתם לא עשיתם מאומה, רק שאתם בני לוי שהוריד מזבול, לכך המעט מכם וגו' כי זה מדה כנגד מדה לעבוד את עבודת וגו' דייקא, דהיינו הכנה לעבודה הכנה כנגד הכנה, ובקשתם גם כהונה שהיא יותר מן המדה, ודוק.

בקר ויודע ה' את אשר לו (במדבר טז ה). ברש"י (ד"ה והקריב) אם תוכלו להפך מבקר לערב וכו', (בראשית א ד-ד) ויבדל בין האור וכו' (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר, כך ויבדל אהרן להקדישו (דברי הימים א' כג יג), עד כאן. וכן הוא במדרש (תנחומא קרח סי' ה'). ונ"ל לבאר על פי דברי העיר בנימין בירושלמי (פרק אלו דברים סימן ד'), ותורף דבריו בקצרה, דהנה בירושלמי (ברכות פ"ח ה"ו) איתא דאין מברכין על הנר במוצאי שבת עד שיאותו לאורו, ודריש לה מקרא דכתיב (בראשית א ג) וירא אלקים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל וגו', והיינו הבדלה ממש ולא ס"ל כפירוש רש"י (ד"ה וירא) דפירש וירא אלקים וגו' ויבדל וגו', ראה שאין העולם כדאי להשתמש באור ההוא, וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, דהיינו כפירוש הזוהר בפרשת בראשית (זוהר ח"א מ"ה ע"ב) דפירש דהאור מרמז על מרבית השפע והצלחת עולם הזה, והיינו ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו, ר"ל דאם יעבדו על מנת לקבל פרס, לא יהיה העבדות בבחינת אהבה שלימה רק בשביל טוב עולם הזה, ורצה הקב"ה לזכות את ישראל שיהיה עבודתן רק צורך גבוה בחינת אהבה גמורה, ולזה גנזו וכו'. והירושלמי הנ"ל סובר דמותר לעבוד על מנת לקבל פרס, וכדאיתא בגמרא (פסחים ד' ע"א) האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, והא דאמרינן (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת וכו', איירי באומות העולם דוקא שתוהים על הראשונות עיין שם באורך. ועיין שם עוד מה שהביא שני מדרשי רז"ל, דבתנחומא דריש דבכל מקום שנאמר לי, ועשו לי מקדש (שמות כה ח), דרשינן לי לשמי. ובמקום אחר איתא (ויק"ר ב' ב') דכל מקום שנאמר לי, פירושו לעולם. ופירש הגאון הנ"ל דמחולקים בפירוש הזוהר והירושלמי הנ"ל, דמאן דס"ל לי לשמי, ס"ל כפירוש הזוהר דגם בישראל אסור על מנת לקבל פרס רק לשמו יתברך דוקא, ולזה דריש לי לשמי. והמאן דאמר דסובר דלי משמעו לעולם, ס"ל דמותר לעבוד גם בשביל הנאת עצמו כנ"ל, ולכך לא דריש לי לשמי רק לעולם.