חסידות על במדבר יז:ח

[פסוק זה אמר בפרשת קרח]
משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו כו' (תהילים צ״ט:ו׳). יש לדקדק לשון בכהניו הי' לכתוב כהניו וכן בקוראי שמו. וכן נמי קוראים אל ה' הי' לנו לכתוב קראו אל ה'. וגם יענם משמע להבא. אך הנה איתא מלמד ששקולים הם משה ואהרן. דהנה משה נקרא שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא כי אהרן קשט את כנ"י לה' וכפר עליהם ומשה רבינו ע"ה המשיך התורה לישראל ואהרן הי' אוהב שלום כו' ומקרבן לתורה ע"כ שקולין הם כי מתרווייהו נפעל פעולה א' הגם שלא זה כזה. והנה השורש ישראל הם בתורה על [שיש] ששים רבוא אותיות וששים רבוא נשמות גם אם יש הרבה יותר הכל שורש א' ובתורה הסיפור מישראל דור דיעה כי גם הם שורש להדורות הבאים ובכל דור ימצא ממשיכים שפע אורו ית' ותורה וחידושיו לישראל וגם המקרבים את ישראל לאביהם שבשמים מעין משה ואהרן ובהם יש שורש משה ואהרן ובאים לתוכם נשמת משה ואהרן בעיבור. וזה משה ואהרן בכהניו. הם באותן שהם כהניו המתפללים לה' כי תפלות כנגד תמידין תיקנו נמצא נקראים כהנים וכן נמי המתנהגים כדרך משה ואהרן שהיו כהנים. ושמואל יש בקוראי שמו עי"ז קוראים אל ה' בכחם והוא יענם:

כי לא מלבי. ויבואר בו הפסוק אתם המיתם את עם כו' (במדבר טו, כח). הכלל, יש שהצדיק פועל דבר אף על פי שלא נגזר מלמעלה אף על פי כן הצדיק בתפילתו פועל זאת. ויש שהצדיק ממשיך הפעולה מלמעלה מה שנגזר מלמעלה וכאן חשדו ישראל את משה רבינו ואהרן שהם בצדקתם פעלו זאת בתפילתם. וזהו שאמרו אתם המיתם את עם ה' וזהו שאמר משה רבינו כי לא מלבי, כלומר הדבר הזה מן הקדוש ברוך הוא נגזר ולא אנחנו בתפילתינו: