זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃
בעל שם טוב
דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו', נודע מה שאמר הבעל שם טוב ז"ל ששאלוהו על ענין פרה אדומה היכן הוא רמוזה לבא מזה לעבודת השם יתברך תמיד, כמו שלימד הבעל שם טוב זלה"ה שכל המצוות הם נצחיות בשכל, אף שבפועל הם בזמן ובמעשה, מכל מקום בשכל הם תמיד נצחיים, כי התורה הוא אלהותו ואלהותו נצחיות, כמו שאומרים כל תלמידי הבעש"ט ז"ל בשמו, שכל התורה צריכה להמצא תמיד בכל זמן בדרך חכמה ושכל, שיש ללמוד מכל מצוה רמיזתה, ושאלוהו על פרה אדומה שאפילו בזמן בית המקדש לא נהג אלא לעתים רחוקות, כדאיתא במשנה במס' פרה (פרק ג' משנה ה') ומי עשאום וכו', ומה גם שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים:
ישמח משה
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר וגו' (במדבר יט א). והקשה האלשיך כי פתח אל משה ואל אהרן, ומסיים רק במשה לבדו דבר אל בני ישראל ויקחו אליך (במדבר יט ב). ובפרשת החדש שנתייחד הדבור גם לאהרן, נאמר (שמות יב ג) דברו, עד כאן קשייתו. ואני הוספתי בקושיא, דהלא בריש פרשת ויקרא (א א, ד"ה אליו) מביא רש"י ברייתא דתורת כהנים (ויקרא א ג), רבי יהודה אומר י"ג דברות יש שנאמרו למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מיעוטין, לומר שנאמר למשה שיאמר לאהרן, עיין שם. והנה לכאורה קשה, הלא כל התורה כולה אמר משה קודם לאהרן, ואחר כך לבני אהרן, ואחר כך לזקני ישראל, ואחר כך לכל עדת ישראל כמו ששנינו סדר לימוד כיצד היה (עירובין דף נ"ד ע"ב), ועל כרחך צריך לומר בי"ג דברות הנ"ל נאמר למשה שיאמר לאהרן שיאמרו שניהם לישראל, וזה ברור. והשתא קשה כיון דכאן מבואר שהיה הצוי שרק משה יאמר לישראל, אם כן במה נתייחד הדבור כאן גם לאהרן. עוד דקדוק האלשיך על אומרו לאמר. גם להבין המדרש (במ"ר פי"ט ג') בקש שלמה לידע סודה של פרה אדומה, אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו (קהלת ז כג). דלפי פשוטו הוה ליה לומר בקש לידע ולא ידע אמר אמרתי וכו', ומדלא קאמר הכי, מכלל שידע, אם כן אמאי אמר והיא רחוקה ממני. והנ"ל דבאמת ידע, וזה שאמר אמרתי אחכמה וכו', בו רמז טעמו של פרה וכמו שאבאר.
קדושת לוי
זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר (במדבר יט, ב). הכלל, כי טעמי התורה והמצות הם נעלמים מכל האדם, רק האדם צריך לעשות ולקיים כל התורה מחמת ציווי ה' עליו לעשותם ולקיימם. וזהו הרמז זאת חוקת התורה, כל התורה והמצות הם חקים אצלינו, כי אין נגלה לנו שום טעם מהמצות, רק עיקר קיום התורה והמצות יהיה מחמת צוה ה' לאמר, מחמת צווי ה' עלינו לעשות אנו מחויבים לעשותם ולקיימם. ובזה יבואר מה שצוה לעשות פרה לטהר מטומאת מת, כי הכלל הנשמה והחיות אשר באדם אשר הנשמה והחיות נחצב מתחת כסא הכבוד רוצה תמיד לעבוד את הבורא ברוך הוא בלי הפסק רגע אחד, רק הגוף אשר באדם אינו מניח ויש מלחמה תמיד בין הנשמה והחיות עם הגוף והאדם הזוכה מנצח את הגוף לעשות כרצון הנשמה. ולמה זה הגוף אינו רוצה לקיים התורה והמצות מפני שאין משיג טעמי התורה והמצות, כי אם היה יודע טעמי התורה והמצות היה הגוף גם כן רוצה לקיים המצות, רק שאינו יודע טעמי התורה והנשמה נחצבת מתחת כסא הכבוד ומשיגה טעמי תורה והמצות לכך רוצה תמיד לעשותם ולקיים בלי שום הפסק רגע. ואדם הזוכה מגבר הנשמה על הגוף לעשות ולקיים התורה והמצות, ולכך אדם המת שהנשמה עולה למעלה ונשאר הגוף לבדו מטמא הגוף. ולכך קברי הצדיקים אינם מטמאים, כי הגופים מהצדיקים הם מזוככים עד שהגוף גם כן רוצה בקיום התורה והמצות ולכך גם הגופים שלהם אינם מטמאים. וזהו הרמז זאת חוקת התורה, מחמת שהתורה הוא חוק שאינו גלוי טעם התורה אין הגוף רוצה לקיים התורה ואז הגוף מטמא אחר מותו כנ"ל. ולכך צוה השם יתברך לעשות פרה לטהר מטומאת הגוף לבד שהוא מטמא במותו ודו"ק: