זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃
שו"ת במראה הבזק חלק שביעי
א. מנהג ישראל1בשו"ת "במראה הבזק" (ו תשובה עה הערה 12) הדגשנו כי אי אפשר להגדיר את התפילות לפני התיבה בשבת שלפני יום השנה כ"חיוב" מעיקר הדין, שכן אין זה אלא מנהג מאוחר יחסית, אלא שמתוך החשיבות שאנשים מייחסים למנהגי הקדיש, התפילות לפני התיבה וכו' הורגלו להשתמש במינוח "חיוב". יתכן, שלאחר שהורגלו להקפיד על כך, יש בכך "חיוב" מצד כיבוד הורים, כי אולי מי שלא יעשה כמנהג זה (ולא מחמת אילוצים) יראה כמזלזל בכבודם. בהקשר זה יש לזכור ולהזכיר שהדאגה לשלום בין הבריות ודיבור בנחת גם היא מצווה גדולה, שיכולה להועיל לעילוי נשמה ולהיחשב ככיבוד אב ואם גדול. שבן הנפטר עולה למפטיר בשבת לפני יום השנה2"ביאור הלכה" (סי' קלו ד"ה בשבת) ביאר שמנהג זה אינו דוחה את עליית אבי הבן קודם המילה, אף שנדחה (בניגוד ל"חיובים" אחרים) מפני מי שיש לו יארצייט באותו היום. שם לא נזכר שעולה דווקא למפטיר, אך כך מובא ב"גשר החיים" (פרק לב ס"ק ב), ב"פני ברוך" (סי' לט סע' א) וב"דברי סופרים" – "קיצור הלכות אבלות" (פרק סה סע' לא), והם ציינו כמה מקורות לכך. , וכן יש נוהגים שהוא אומר קדיש בערבית של ליל שבת (קדיש יתום שנאמר לאחר "מזמור שיר ליום השבת"), עובר לפני התיבה במוסף וכן עובר לפני התיבה בערבית של מוצאי שבת3"גשר החיים" (פרק לב ס"ק ב) ו"פני ברוך" (סי' לט סע' ב). עיי"ש בהערות מה המקור לכל אחד ממנהגים אלה. עוד הביא שם שיש נוהגים לעבור לפני התיבה בשבת זו בכל התפילות, אך לא הביא מקור למנהג זה. גם ב"דברי סופרים – קיצור הלכות אבלות" (פרק סה הערות ו, י) כתב שלא מצא מקור למנהג זה, אם כי הציע הסבר משלו למנהג, לכן לא ציינו את המנהג בגוף התשובה.. מנהגים אלה נהוגים גם כאשר חל היארצייט עצמו בשבת4כך נראה מהפוסקים, שהביאו את מנהגי השבת שלפני היארצייט ולא חילקו בכך. לגבי התפילות והקדישים בשבת אין גם סברה לחלק, שהרי גם כשחל היארצייט באמצע השבוע עוברים בו לפני התיבה ואומרים קדיש, ובכל אופן נהגו מנהגים אלה גם בשבת שקודם לכן. לגבי התפילה במוצאי שבת ולגבי המפטיר יש אמנם סברה לחלק: לגבי מוצאי שבת (ואולי גם לגבי הקדיש בכניסת השבת) טעם המנהג הוא שעל-פי הקבלה, בשבת האחרונה לפני סיום שנים-עשר החודש עולה הנשמה לגן עדן ושוב אינה יורדת. וכן בשבת האחרונה לפני סיום כל שנה נוספת עולה הנשמה ממדרגה למדרגה, עיין ב"גשר החיים" (שם ס"ק א) וב"פני ברוך" (שם בהערה ג). אם כן יש מקום לומר שכשחל היארצייט בשבת מתרחשת עלייה זו בו ביום, ולא שבוע קודם. לגבי מפטיר יש מקום לומר שהצורך בו בשבת שלפני היארצייט נובע מכך שלא ניתן לעלות למפטיר בדרך-כלל בו ביום, מה שאין כן כשהיארצייט חל בשבת.
אך למעשה אין לחלק בחילוקים אלה: לגבי מוצאי שבת - א. כיוון שהחילוק אינו הכרחי, ואיננו יודעים בדיוק כיצד ומתי מתעלה הנשמה. ב. למעשה, היארצייט הוא תחילת השנה הנוספת, ולא סיום השנה הקודמת (שמסתיימת יום לפניו), ואולי עליית הנשמה תלויה בסיום השנה ולא בתחילת השנה החדשה. יש לציין גם מנהג של חלק מעדות המזרח, שנוהגים לומר קדיש החל מהשבת שלפני היארצייט ועד היארצייט עצמו (ועד בכלל, כמובן), מהטעם שהזכרנו כאן לגבי מוצאי שבת ("כף החיים" סי' נה אות כג), ומבואר בשו"ת "מעשה אברהם" (יו"ד סי' נו) וב"ספר חיים" (להר"ח פאלאג'י, סי' כה אות יט), וכן הובא ב"דברי סופרים" הנ"ל (שם בסע' י), שהדברים אמורים אף כשחל היארצייט בשבת. וכן יש להוסיף שב"גשר החיים" (שם בהערה) הוסיף עוד טעם למנהג, והוא שבמוצאי שבת האחרון לפני הפטירה נפרד הגוף בפעם האחרונה מן הנשמה היתרה, ולכן יש לזמן זה מעין מעמד של יארצייט, אף שבשנים הבאות חל תאריך זה באמצע השבוע. העניין הוא בתפילה במוצאי שבת דווקא, כנראה מפני שהגורם לכך שבמועד זה נפרד האדם מן הנשמה היתרה הוא היות זמן זה מוצאי שבת, ולא היותו בתאריך מסוים בחודש. לכן גם בשנים הבאות החשיבות היא במוצאי שבת. מעין זה מבואר ב"מגן אברהם" (או"ח סי' תקפ ס"ק ט): "כתב התניא ביום הששי פרשת חקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום... ולא קבעו אותו בימי החדש, מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזיר' התורה זאת חקת התורה, מתרגמינן דא גזירת אורייתא". הרי שכשסיבת מועד הגזרה קשורה ליום בשבוע או לפרשה – יש לקבוע את יום הזיכרון לכך לפי זה, ולא לפי התאריך בחודש; זאת בניגוד ליארצייט עצמו, שנקבע לפי היום בחודש, שכן נגזר על האדם לחיות מספר מסוים של שנים וימים, ואלו נמנים על-פי ימי החודש.
לגבי המפטיר - מבואר ב"פני ברוך" (שם סע' א) שמנהג זה קיים גם כשחל היארצייט בשבת, וציין גם כמה מקורות לכך, ובהם שו"ת "מעשה אברהם" הנ"ל ו"ספר חיים" הנ"ל; ואכן מבואר שם כך בפירוש, וכן ציין לשו"ת "מלאכת שלמה" (יו"ד סי' יד), ושם משווה את מנהג אמירת הקדיש החל מהשבת הקודמת לעלייה למפטיר. ובהמשך דברינו יובא שיש גם שסברו שמעלת המפטיר בשבת שלפני היארצייט גדולה אף מזו של המפטיר ביום היארצייט עצמו, אם כן אין סיבה לשנות את המנהג בשנה כזו. ועיין עוד ב"דברי סופרים" (שם סע' לו), שגם כשעולה לתורה ביום היארצייט עצמו, (היינו בשבת או בב' וה', כפי שמפרט שם בסע' לא ו-לד), עולה לתורה למפטיר גם בשבת הקודמת..
אך למעשה אין לחלק בחילוקים אלה: לגבי מוצאי שבת - א. כיוון שהחילוק אינו הכרחי, ואיננו יודעים בדיוק כיצד ומתי מתעלה הנשמה. ב. למעשה, היארצייט הוא תחילת השנה הנוספת, ולא סיום השנה הקודמת (שמסתיימת יום לפניו), ואולי עליית הנשמה תלויה בסיום השנה ולא בתחילת השנה החדשה. יש לציין גם מנהג של חלק מעדות המזרח, שנוהגים לומר קדיש החל מהשבת שלפני היארצייט ועד היארצייט עצמו (ועד בכלל, כמובן), מהטעם שהזכרנו כאן לגבי מוצאי שבת ("כף החיים" סי' נה אות כג), ומבואר בשו"ת "מעשה אברהם" (יו"ד סי' נו) וב"ספר חיים" (להר"ח פאלאג'י, סי' כה אות יט), וכן הובא ב"דברי סופרים" הנ"ל (שם בסע' י), שהדברים אמורים אף כשחל היארצייט בשבת. וכן יש להוסיף שב"גשר החיים" (שם בהערה) הוסיף עוד טעם למנהג, והוא שבמוצאי שבת האחרון לפני הפטירה נפרד הגוף בפעם האחרונה מן הנשמה היתרה, ולכן יש לזמן זה מעין מעמד של יארצייט, אף שבשנים הבאות חל תאריך זה באמצע השבוע. העניין הוא בתפילה במוצאי שבת דווקא, כנראה מפני שהגורם לכך שבמועד זה נפרד האדם מן הנשמה היתרה הוא היות זמן זה מוצאי שבת, ולא היותו בתאריך מסוים בחודש. לכן גם בשנים הבאות החשיבות היא במוצאי שבת. מעין זה מבואר ב"מגן אברהם" (או"ח סי' תקפ ס"ק ט): "כתב התניא ביום הששי פרשת חקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום... ולא קבעו אותו בימי החדש, מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזיר' התורה זאת חקת התורה, מתרגמינן דא גזירת אורייתא". הרי שכשסיבת מועד הגזרה קשורה ליום בשבוע או לפרשה – יש לקבוע את יום הזיכרון לכך לפי זה, ולא לפי התאריך בחודש; זאת בניגוד ליארצייט עצמו, שנקבע לפי היום בחודש, שכן נגזר על האדם לחיות מספר מסוים של שנים וימים, ואלו נמנים על-פי ימי החודש.
לגבי המפטיר - מבואר ב"פני ברוך" (שם סע' א) שמנהג זה קיים גם כשחל היארצייט בשבת, וציין גם כמה מקורות לכך, ובהם שו"ת "מעשה אברהם" הנ"ל ו"ספר חיים" הנ"ל; ואכן מבואר שם כך בפירוש, וכן ציין לשו"ת "מלאכת שלמה" (יו"ד סי' יד), ושם משווה את מנהג אמירת הקדיש החל מהשבת הקודמת לעלייה למפטיר. ובהמשך דברינו יובא שיש גם שסברו שמעלת המפטיר בשבת שלפני היארצייט גדולה אף מזו של המפטיר ביום היארצייט עצמו, אם כן אין סיבה לשנות את המנהג בשנה כזו. ועיין עוד ב"דברי סופרים" (שם סע' לו), שגם כשעולה לתורה ביום היארצייט עצמו, (היינו בשבת או בב' וה', כפי שמפרט שם בסע' לא ו-לד), עולה לתורה למפטיר גם בשבת הקודמת..