וַיַּקְרֵ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
תולדות יעקב יוסף
אך כדי לבאר שאר הספיקות א' לשון מאי דכתיב וכו' משמע שיש ב' פירושים וכו' ב' מלך במשפט דה"לל במשפט יעמיד ארץ ל"ל מלך ג' להבין לשון יעמיד ארץ ה"לל או קיים או עומד כלשון ב' משניות דאבות ד' מאי לשון ארץ דה"לל עולם כלשון המשנה דכולל שמים וארץ. ה' למה הוציא הש"ס הפסוק מפשטו מלדרוש מלך במשפט אם דיין דומה וכו' הגם די"ל כח קו ראשונה שזכרנו לעיל הוכרח להוציאו מפשוטו דאיך אמ' במשפט לבד יעמיד ארץ וז"א דעל ג"ד עולם קיים לכך דרשו אם דיין דומה למלך
ישמח משה
נתן תתן להם אחזת נחלה וגו' (במדבר כז ז). בילקוט שמעוני (ילקו"ש רמז תשע"ד) (והוא מהמד"ר, ב"ב קי"ח ע"ב) נתן תתן להם נחלה, זו נחלת אביהן, בתוך אחי אביהם זו נחלת אבי אביהן, והעברת את נחלת אביהן להן זו חלק בכורה, נתן תתן תן להם במטלטלין. דבר אחר נתן תתן, שנטלו בעבר הירדן וקרבו לפני יהושע ולפני אלעזר בארץ כנען, שנאמר (יהושע יז ד) ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע בן נון, ואף יעקב אבינו ראה שנוטלות מכאן מכאן, שנאמר (בראשית מט כב) בנות צעדה עלי שור, שנעשה הירדן למשה כשור שלא יכנס לארץ, ואמר לו בנותיך נוטלות מכאן ומכאן, עכ"ל. ויש להבין כונת הילקוט בזה, ובמאי פליגי לישנא קמא עם הדבר אחר, ואיך תולה הא דבנותיך נוטלות מכאן ומכאן, בהא דנעשה הירדן למשה כשור. בהקדים לפרש המדרש (שהש"ר פ"א) על הפסוק (במדבר כז ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה', אמר לו הקב"ה מדינן של בנות צלפחד אתה מסתלק, ומפני אי אתה מסתלק, (הובא בספר בנין אריאל פרשה זו). בהקדמה לפרש הרש"י (בפרשה זו) עלה אל הר העברים וכו' (ד"ה עלה), (והוא מהמדרש שם, תנחומא פנחס סי' ט') דבר אחר, כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן, אמר כמדומה לי שהותר נדרי וכו', עיין שם שתמהו אם כן מאי ענין זה לבנות צלפחד, היה לו לכתוב זאת בפרשת חקת אחר כיבוש סיחון ועוג.
קדושת לוי
ויקרב משה את משפטן לפני ה'. הכלל, זה הוא התענוג של האב כשמנחיל את בנו וזה הבחינה התעורר משה בה' שאנחנו נקראים בנים לה', והתעורר משה זה הבחינה שהשם יתברך ינחיל אותנו כל הטובות. וזהו ויקרב משה את משפטן, היינו משפט נחלה. לפני ה', זה הבחינה התעורר משה בה':