חסידות על במדבר כז:טו

והנה ידוע שהתחלקות ופירוד לבבות נמשך מפאת שורש נפשותיהם שזה שורשו מקו ימין נוטה לחסד ושמקו שמאל נוטה לגבורה וכו', ומזה נסתעף חלוק בטבעם וגורם לפירוד הלבבות, וע"כ מלך ישראל שתעודתו לאחד את ישראל שלא יהי' פירוד לבבות ביניהם צריך להיות הוא בעצמו כלול מכל המדות, וכברש"י במדבר (כ"ז ט"ו) מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתי, ושם פסוק י"ח אשר רוח בו כאשר שאלת שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד, האומנם שא"א לצייר שבו"ד יהי' כלול ממדות הפכיות אלו, למשל להיות עושה חסד ומתגבר על שונאיו בחמה שפוכה בבת אחת כברש"י שמות (ט"ו ג'). העצה לזה היא להיות בטל בתכלית להש"י ושלא יהי' לו רצון עצמו אלא רצון הש"י הוא רצונו וכמו שאמר דוד המע"ה נפשי כגמול עלי אמו, ואז נתעלה ונתרומם על כל מדה, וע"כ מצות לבלתי רם לבבו מאחיו, היא מעיקר תנאי המלוכה ובלעדה אי אפשר שתהי' בו תעודת המלך כי המתגאה אי אפשר לו להיות בטל בתכלית ואם הוא בטל שוב אי אפשר לו להתגאות, וע"כ אמרו ז"ל בברכות (ל"ד.) אלו הברכות שאדם שוחה בהן בתחילה ובסוף, ומלך כיון ששחה אינו נזקף עד אחר סיום התפלה כי השחיי' מורה על הכנעה וביטול, ומלך צריך שתהי' בו הכנעה יתירה ע"כ אינו נזקף עד גמר התפילה, וע"י ביטול והכנעה הוא כולל כל המדות ואז ביכולתו לאחד נפשות ישראל לבל יהי' פירוד לבבות ביניהם:

יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר כו' (במדבר כז, טו-יז). הכלל, יש ללמוד זכות על ישראל מה שאינם עושין רצון הבורא בתמידות כמלאכים מחמת שהם טרודים בפרנסתם. וזהו שאברהם אבינו היה איש חסד והיה מלמד זכות ולכך נתן להם להמלאכים לאכול להראות להם הצטרכות בשר ודם כדי שלא ילמדו חובה על ישראל. וזה שאמר משה אל אלהי הרוחות לכל בשר, שהאדם מחמת שהוא בשר ודם הצטרכות של אדם בפרנסתו ומחמת זה הוא לפעמים אינו עובד ה' בתמידות. וזהו שאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, כלומר שופט ומנהיג שילמוד תמיד זכות על ישראל כמו שאתה לומד זכות על האדם על שאינו עובד אותך בתמידות כן ביקש משה שיעמוד מנהיג לישראל שילמוד תמיד זכות על ישראל. וזהו יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, כמו שאתה אלהי הרוחות לכל בשר ואתה מלמד זכות עליהם כן פקוד איש על העדה שמנהיג לישראל יהיה גם כן מלמד זכות על ישראל:

וידבר משה אל י"י לאמר (במדבר כז טו). ענין הלאמ"ר נ"ל פירושו לדורות, שתאמר התפלה הזאת בכל דור ודור יפקוד י"י וכו' (במדבר כז טז), כי משה אדונינו לא בעד בני דורו בלבד התפלל, רק בעד כל דור ודור עד מלך המשיח, והוא בסגולה לומר התפלה הזאת בכל דור ודור כשרואין שהדור שמם ח"ו מבלי מורה ומנהיג. וכיון שתפילתו היתה על כל הדורות, ידוקדק אומרו ית' קח ל"ך דייקא (במדבר כז יח), ר"ל לדורך קח את יהושע, ולדורות עולם הנה אני אני המתנשא לכל לראש. וגם כן קח לך את יהושע בן נון וכו' וסמכת וכו' ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת וכו' (במדבר כז כ), היינו ישמעו בכל דור ודור, שהסמיכה תהיה נוהגת בכל דור מדור לדור, כיון שאתה תסמוך אותו הוא יסמוך לדור שאחריו. ובזה ידוקדק גם כן אומרו ית' וצויתה אותו לעיניהם (במדבר כז יט), דלא פירש מהו הציווי. וגם לעיניה"ם לא ידוקדק, בפניה"ם הוה ליה למימר. ולפי מ"ש יונח דהכי קאמר וצויתה אותו לעיניה"ם, דרצ"ל שתצוה אותו על עיני העדה, שימנה הוא עינים לעדה לדור אחריו ומהם לדור אחריהם. והנה לא נצטווה משה שיסמיך עוד רבים מבני ישראל, דוק נא בדברי מרן האר"י ז"ל על משנת משה קבל וכו' (אבות פ"א מ"א), אומרו ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, דיהושע היה בוחן גדול והיה בו כח לקבל כל התורה במסירה ממשה, מה שאין כן אחר כך לא היה בכח איש פרטי לקבל כל התורה רק לרבים, עיין שם. וזה שציוה הש"י למשה שהוא אינו צריך לסמוך רק את יהושע, שבזה יראו כל ישראל שכוחו גדול, וצויתה אותו לעיניהם שיסמוך עינים רבים, שלא יעצרו עוד כח לקבל כל התורה בפרטיית האיש: