חסידות על בראשית יב:ה

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (בראשית כה יט). והנה צריך להבין כפל הלשון בן אברהם, אברהם הוליד וגו'. וגם כבר נכתב כמה פעמים דיצחק נולד מאברהם. והנ"ל כי בן נאמר על שמתייחס אחריו, כמו שאמר החכם מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. ועל כן לא נאמר בשום מקום אברהם בן תרח, רק תרח הוליד את אברהם (בראשית יא כז), וכן לא נאמר ואלה תולדות עשו בן יצחק כמו שנאמר בישמעאל ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם (בראשית כה יב), לפי שעשה תשובה בסוף ימיו (ב"ב ט"ז ע"ב). והנה בן משמעו מתייחס אחריו, וגם יתכן לומר על תלמוד בן, כמו שנקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים (מלכים ב' ב ג), וכמו את הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה, עיין סנהדרין צ"ט ע"ב). והנה על יצחק נאמר בן אברהם, וגם הולידו, וכל אחד מורה דבר מיוחד, דהלא מי שהוא בן באמת וגם הוא צדיק אף שאינו ממלא מקום אביו, יכול להקרא בן, רק באם שהוא ההיפך לא יתכן לומר בן. מה שאין כן אחר לא יתכן לומר בן רק אם דומה לו, כמו שמצינו באלישע שאמר אבי לאליהו (מלכים ב' ב יב). והנה גבי ישמעאל נאמר בן אברהם לבד על דרך הראשון, לפי שאף שעשה תשובה, לא היה ממלא מקום אברהם ממש, מה שאין כן יצחק שהיה ממלא מקום אברהם ממש, על כן נקרא בן אברהם לא מצד שהיה בנו לבד, וכדי להורות על זה שלא נטעה לומר כפשוטו וסימנא יהיב באיזה יצחק מדבר וכמו שהיה בישמעאל, לכך אמר אברהם הוליד וגו', ומזה ידענו דמקודם לא משתעי מכח הלידה, רק שמתייחס אחריו במעשיו כנ"ל, (ועיין בכלי יקר שדרך גם כן בנתיב כזה). ובזה יובנו דברי רש"י שכתב ואלה תולדות יצחק בן אברהם, יעקב ועשו האמורים בפרשה. דלכאורה מאי בעי בזה. ולפי מ"ש יובן, דרוצה לתרץ למה לא אמר אלה בני יצחק, לזה מפרש שהם יעקב ועשו האמורים בפרשה, ומשום עשו צריך לומר תולדות כנ"ל.

כִּי זֶה הָאִישׁ, הַמִּשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב וְלַעֲשוֹת נְפָשׁוֹת, בִּבְחִינַת (בראשית י״ב:ה׳): וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, הוּא בּוֹנֶה בְּחִינַת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ. קֹדֶשׁ זֶה בְּחִינַת (ישעיהו ד׳:ג׳): וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ; הַיְנוּ זֶה שֶׁבְּנֵי אָדָם נִשְׁאָרִים דְּבוּקִים בְּיִרְאָה שְׁלֵמָה עַל יָדוֹ. אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנָּפְלוּ מִקְּדֻשָּׁתָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּיִרְאָה שָׁלֵם, עַל־יְדֵי־זֶה: קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ; וְזֶה בְּחִינַת קֹדֶשׁ.

והנה, כל עבודת ה' אשר מצד הטבע איש את רעהו ילמדו ולאחיו יאמר חזק שזהו דבר שיוכל האדם להשכיל לרעהו, אבל עבודת ה' אשר למעלה מהטבע זהו רוח הקודש וזה לא יושכל איש מאת רעהו כי אם מעצמו בהופיע עליו רוח ממרום. והנה אברהם אבינו ע"ה היה משתוקק כל ימיו להחזיר בני אדם לעבודת הש"י והיה מגייר אנשים כענין שאה"כ (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן והיה מוכיח ומלמד לאנשים כל ימיו עבודת ה', ולזה היה תשוקתו לעולם, ואפילו הכי לא היה יכול למלאות כל תשוקתו כל זמן שהיה עבודתו עדיין בטבע שאז היה צריך להסתיר מדריגתו ולא היה יכול להשכיל וללמד לאנשים כל אשר בלבבו, ולזה אמר לו עתה שכשתהיה עבודתך למעלה מהטבע שאודיע טבעך בעולם, ר"ל שכל עבודה שבטבעו יוכל להודיע ולהשכיל לכל באי עולם, ואם העבודה אשר למעלה מהטבע יסתיר הרי בלאו הכי דבר זה אי אפשר ללמד וכאומר והבן היטב.