וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃
מאור ושמש
במדרש רבה פ' ל"ט אמר ר' לוי כשהי' אברהם אע"ה הולך בארם נהרים וראה אותם פוחזין ואוכלין ושותין אמר הלואי לא יהי' לי חלק בארץ הזאת כיון שהגיע לסולמה של צור וראה אותם עוסקים בניכוש בשעת הניכוש ועודרין בשעת העדור אמר הלואי יהי' לי חלק בארץ הזאת ואמר לו הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת עכ"ל המדרש הזה אומר דורשיני וכי מפני שראה אותן עוסקים בניכוש ובעדור אמר הלואי יהי' לי חלק בארץ הזאת. ועוד דהוה לי' למימר בתחלה עודרין בשעת העדור ואח"כ נוכשין בשעת הנכוש דהא תחלה עודרין וחופרין בקרקע ואח"כ כשצומחין הזרעים והדשאי' בתבואות עוקרין ונוכשין העשבים הרעים מן הטובים כידוע ולמה נקט המדרש בהיפך. ונראה דהנה ידוע מספרי הקודש דמתחלה עיר פרא אדם יולד ואין לו יצה"ט רק יצה"ר עד י"ג שנים שנעשה בר מצוה ואז בא אליו היצ"הט ומתחיל במצות תפילין אז מתעורר לבו בקרבו לעבודת הש"י לאט לאט אבל הוא עדיין מלא פניות ובלבולי מחשבות. ע"כ החיוב מוטל על כל מי שחפצו ורצונו לקשר א"ע בו ית"ש שיעקור כל המחשבות הרעות מלבו וממוחו ואח"כ כשהולך ומתחזק בעבודת ית"ש ובא בשנים וכבר הוא מושרש בעבודת השם ית"ש זמן זמנים טובא אעפ"כ מדרך הצדיקים החסידים האמיתיים לפשפש עדיין ולחפור ולעדור במעשיהם ובכל דבר ודבר ולמצוא חסרונות בעצמו עד שהוא בעיניו כאלו לא התחיל כלל לעבוד השי"ת ועושה תשובה מחדש וזה נקרא עדור היינו שחופר מחדש כמו עדור שהוא תחלת עבודת הקרקע. וזה ביאור המדרש הנ"ל כיון שהגיע לסולמה של צור ר"ל ע"ד וסולם מוצב ארצה של צור פי' ע"ד צור העולמים כלומר סולם של צור היינו בעליות והלוך של צור עולמים וראה אותם עוסקים בנכוש בשעת הנכוש דהיינו כנ"ל שמתחלת ימי הנעורים והילדות הם עוקרים ומנכשין כל הרהורים ופניות ומחשבות לא טובים מלבם וממוחם וזה קרוי' ניכוש שעוקרין העשבים לא טובים ועודרים בשעת העדור ר"ל גם אחר שבאים בימים עדיין חופרין ומפשפשין במעשיהם ומחזיקין עצמם כאלו לא עבדו את השם מעולם כנ"ל וזה קרוי' עדור בעבודת הקרקע אמר הלואי יהי' לי חלק בארץ הזאת הבטיחו הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת וכך יהיו מתנהגים בניך הצדיקים כנ"ל וק"ל.
תפארת שלמה
ואת הנפש אשר עשו בחרן. פרש"י שהכניסן תחת כנפי השכינה. וגם התרגום מפרש כן דשעבידו לאורייתא. יתבאר עפ"י מ"ש הרקאנטי כי הצדיקים על ידי החדושי תורה שהם מחדשים הם מולידים נשמות בעולם העליון והם הנשמות של הגרים שהכניסו תחת כנפי השכינה. ובזה יש להמשיך פי' הפ' לא יהיה בך עקר שלא אברהם תהא תפלתך עקרה. עקר שאינו מוליד. פי' שלא תהא לימודך בזה הענין שאינו מוליד נשמות כנ"ל רק יהי' בקדושה כזו להוליד נשמות חדשות. וז"פ הענין למעבד נשמתין ורוחין חדתין (גם י"ל למעבד נשמתין שיהיו הנשמות בנ"א בזה העולם בבחי' עשי' בעבוה"ב באמת). וז"ש ששואלים את האדם עסקת בפריה ורביה הוא ג"כ בבחי' זו להוליד נשמות חדשות. וז"פ והעמידו תלמידים הרבה. שנדתקו המפורשים בפרושו ולפ"ז יתבאר שיהיה הלימוד בזה כדי להעמיד תלמידים הרבה ע"י הנשמות החדשות אשר נאצלים ונבראים ע"י הלימוד בקדושה וטהרה וחדושי תורה. וז"פ עד שבא ר"ע ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח כנ"ל. וכמ"ש זה ספר תולדוח אדם. שיהיה הלימוד כדי להוליד בזה נשמות אדם. וזה הענין ספר יצירה לאאע"ה. וזה הרמז ג"כ בדברי התרגום דשעבידו לאורייתא. כי הנשמות אשר הם הביאו לעולם חזרו ובאו לידם לגיירם בבחי' גלגול. והנראה שהגם כי א"א נתפאר במעלת הכנסת אורחים. אך גם זה לא הי' כפשוטו ולא כולם זכו להסתפח אצלו ולהיות מאוכלי שולחנו רק אחר הבחינה ומצרף אותם ע"י האשל ובית הטבילה כמבואר בזוה"ק להבחין אם הוא ראוי להיו' מהנלוים אליו ומשורש נשמתו בהקדוש' והראיה שהרי לוט היה בן אחיו וגיסו ועכ"ז היה אומר לו הפרד נא מעלי כמ"ש ולא יכלו לשבת יחדו לשון שבת. כי בשבת הסט"א מתפרשת מיניה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא כמ"ש במזמור שיר ליום השבת יתפרדו כל פועלי און וזה הרמז ברש"י שהכניסן תחת כנפי השכינה הם הנשמות הקדושות אשר הביאו לעולם תחת כנפי השכינה: