וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃
שיחת מלאכי השרת
ודבר זה הוא מצד חצונות הנפש הנגלית שכח הנפש יש לכל נברא שגם בבעלי חיים נאמר נפש וכמו שאמר ז"ל (נזיר מ"ח א') והוא הכולל הכל. משא"כ הדעת והכרה הוא רק לנפשות מיוחדות בלבד שהם נפשות התלמידי חכמים וכמו שאיתא בזוהר זכה יתיר יהבין לי' רוח זכה יתיר כו', משא"כ הנפש הוא מיום הולדו שהוא מצד יעקב הכולל הכל כל האומה כולה. וכן האמונה טבועה בו מיום הולדו והוא ג"כ בלילה ר"ל בגלות כמו שאיתא (בבראשית) אנכי עמך ושמרתיך וגו' ונאמר (שם) אנכי ארד עמך מצרימה ולמדו רז"ל מזה (מגילה כ' א') שבכל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם. שהשכינה מה שהשי"ת שוכן בתוך טומאותם ר"ל טמון בלב כל איש ישראל אף בעת היותו בתכלית המרחק מן השי"ת דבר זה הוא אף בגלות. ולכך הוא האומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולא משה. שמצד הרוח דעת ויראת ד' שבלב השגה זו אפילה וקטנה ואינו ממדרגתה אבל מצד הנפש שבכללות האיברים השגה זו גדולה. וזהו תכלית ההשגה אצלה שיכולה להשיג שיהי' האמונה ברורה ומתברכת בכל עת שפע השגת האמונה ממקורה והיחוד מצד כבוד מלכותו שבארץ דבר זה הוא מצד יעקב. ולכן ברוך אופנים שהם נגד הנפש הוא דאמרי לה שהברכה ממקומו ולא מלא כל הארץ. ומצד השגה זו של השי"ת מצד ההעלם ולא מצד גלוי הרוממות שהוא השגת הנפש והאופנים מצד הזה שפיר יכולים לומר ד' לאחר ב' תיבות שאין ההשגה עצמה [שבזה רומז הפרגוד הג' כאמור בפרק ב'] מצד ואופן הזה של השגת האופנים קשה. [ולכן לא יקשה מה שהקשו התוס' שם עי' שם שאין תירוצם עדיין מספיק במאי דנקיט גמרא רק אופנים ולא חיות. אבל כפי דברינו עיקר השגת ברוך מיוחדת לאופנים ומה שהחיות ג"כ אומרים הוא מצד השגת האופנים כי רוח החיה באופנים כי חיי האיברים כולם כפי כחם נמשך ג"כ מן הלב. ומצד כח האופנים שבחיות ר"ל כח המנהיג האופנים מצד הזה הוא השגת ברוך]:
ישמח משה
ונקדים עוד הנפקא מינה שיש בזה שנתכהן תיכף בדבורו של הקב"ה, דהא מכל מקום לא נתחנך אז, על פי המבואר בגמרא ברכות (דף ד' ע"א) דר' יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך וגו', וכתיב (בראשית לב ח) וירא יעקב מאד. ומשני אמר שמא יגרום החטא, ועיין ברמב"ם בהקדמה לסדר זרעים בפירוש המשניות מ"ש בזה. ועיין בעקדה (שער צ"ו), ועיין במזרחי בפרשת וישלח מ"ש על הרש"י (ד"ה ויירא) וירא שמא יהרג, עיין שם. ועיין במהרש"א בחדושי אגדות שם בברכות. והנה המבואר דיש במציאות חזרה מהטובה.
ישמח משה
(ז) או יאמר, כי מדינא דגמרא (ברכות ס' ע"ב) כשיכנס לבית הכסא, יאמר התכבדו מכובדים וכו'. וכתבו הפוסקים כי עכשיו אין אנו מוחזקים ליראי שמים וכו' (עיין או"ח סי' ג' ס"א). ולפי זה והנה סולם קאי על אדם, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים על ידו, כי עולים מה שמתהוה מן המצות, ויורדים לשמירה. והשתא אתי שפיר דעליה קודם לירידה, והבן. (ח), ועוד יש לפרש והנה סולם, על השתלשלות השפע וברכה, שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה (ב"ר ו' ו'), והנה מלאכי אלהים עולים, שכשישראל עושים רצונו של מקום, הם עולים בתורה ותפלה במצות ובמעשים טובים, ויורדים בו כי מורידין שפע ברכה וחיים. או יאמר על דרך וא"ו המחלקת, ור"ל או שמלאכי אלהים עולים כשהם ראוים אליה, או שמלאכי אלהים יורדים כשאין ישראל עושים רצונו של מקום, ואף על פי כן העולם כמנהגו נוהג. וכללו של דבר, כשישראל ראוים, אז השפע והברכה אינו מכונה בשם ירידה דמשמע ירידת השפע, רק שהם עולים ומגיעים למעלה אליה, מה שאין כן כשאין עושים רצונו של מקום, אז הם אינם עולים, רק השפע והברכה יורד והושפל אליהם להנתן לאינם ראוים לה, ועם כל זה זן השי"ת את עולמו ברחמים, והבן. (ט), עוד יתכן לפרש והנה סולם מוצב ארצה, על בית המקדש שלמטה, וראשו מגיע השמימה שהוא מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שהיו מצויים בו מלאכים, והנה ה' נצב עליו (כמו ועליו מטה מנשה, במדבר ב כ), שבקדשי קדשים כתיב (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה וגו', ודרשו (ירושלמי יומא פ"א ה"ה) וכל לרבות מלאכים, (בראשית כח טז) ויאמר אכן יש ה' במקום הזה וגו' במקום שהיה ישן, ועליו שם משותף הוא ושניהם אמת. או יאמר, דקאי על בית המקדש כמו שפירשנו, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, יבואר על דרך רז"ל (חגיגה י"ג ע"ב) כתיב (איוב כה ג) היש מספר לגדודיו, וכתיב (דניאל ז י) אלף אלפים ישמשוני. לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים, והנה ה' נצב עליו ולא ישתנה, כמו שכתב המורה לדרכו בשורש נצב, והבן. (י), עוד יתבאר והנה סולם מוצב ארצה וגו' כל הפסוקים. על דרך שפירשתי בהסליחה אזכרה אלהים ואהמיה (הובא למעלה בהפתיחה), עיין שם באורך. והפסוק (תהלים ד' ב) בקראי ענני אלהי צדקי. ושורש הדברים כי ישראל הם ח"ו בשפל תחתית ובמדריגה שאין למטה ממנה ח"ו, אז כשקוראים אל ה', הוא יענם בודאי ותפלתם אינה חוזרת ריקם. והיינו והנה סולם מוצב ארצה, אז וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלהים, היינו ישראל שנאמר עליהם (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, עולים ויורדים הכל בו, דהיינו כשהן עולין עולין בו דהיינו עד לשמים, וכשהן יורדין יורדין בו דהיינו עד לעפר, כמו שאמרו רז"ל (מגילה דף ט"ז.) כך אופיה של אומה זו. והנה ה' נצב עליו לשמרו בין כך ובין כך, רק או משגיח מן החלונות, או מציץ מן החרכים (שיר השירים ב ט), והיינו ה' נצב עליו על הסולם, אם כן כשהן עולים רואים זה את זה, מה שאין כן כשהן יורדין העליון רואה והתחתון אינו רואה בגבהות כל כך, ואם כן שני הפירושים צדקו יחדיו עליו על הסולם, ועליו על יעקב לשמרו. ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך (בראשית כח יג), מוסב על ה', כשנוהג בחסדו ואין דינין שולטין, והיינו כשעושים רצונו של מקום דלפני זעמו מי יעמוד אז אנחנו בנים, מה שאין כן בבחינת אלהי יצחק, אז הוא אדון ואנחנו עבדים, ומכאן למד יעקב ואמר ופחד יצחק (בראשית לא מב), על דרך ואם אדונים אני איה מוראי (מלאכי א ו), הארץ אשר אתה שוכב עליה, היינו אבן שתיה שהוא יסוד הכל, וממילא דכל הארץ נגרר אבתריה כטפל אל העיקר, לך אתננה ולזרעך. ועוד הארץ אשר אתה שוכב עליה ולא נקבר, כי יעמוד כישן משינתו, מה שאין כן בחוץ לארץ נקבר שאינו עומד שם, וצריך להתגלגל במחילות עד ארץ ישראל כידוע (ב"ר צ"ו ה'), והבן. ואם כן נכלל בזה כל הארץ. והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), והיינו שלא יכלה זרעך, כמו שכתבו התוספת (במסכת ברכות דף י"ז ע"א ד"ה ונפשי) על התפלה ונפשי כעפר לכל תהיה. (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, על דרך בכל פרשת העיבור יהיה צרכיהם לפניך (ברכות כ"ח ע"ב), כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי. והנה לכאורה משולל הבנה, וכי אחר כך יעזבו ח"ו. ונראה לפרש או על דרך עד ועד בכלל, או עד עת הזאת לא אעזבך, כי אנכי אחזיק בך כיון שאין לך כח להדבק בי, מה שאין כן אחר כך אתה תחזיק בי בכחך, והבן. ועוד יש לפרש הארץ אשר אתה שוכב עליה, אף שיש בה איכות קדושה נשגבה עד מאד, אתננה לזרעך להיות נטפלים אליה, אם יהיו קדושים תשאר בקדושתה, ואם לאו תתחלל ח"ו שיבואו האויבים ויעשו כרצונם, ועל ידי זה והיה זרעך כעפר הארץ, כמו שפירשו התוספת שלא יכלו, ועל דרך שדרשו רז"ל (איכ"ר פ"ד י"ד) אלמלא לא שפך חמתו על העצים ואבנים, לא היה נשאר וכו', ועל כן אמר (בראשית כח טז) ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, שאלו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה, ויירא כי אחזתו רעדה בראותו איך גוים מרקדים בהיכלו במקום שהוא קדוש כזה, ולזה בחיר שבאבות עמד שם בתפילה, עד שהשיב לנפשו (בראשית כח יז) מה נורא המקום הזה, ר"ל אף שהוא נורא אין זה כי אם בית אלהים, ואיזה בית אשר תבנו לו ובודאי הוא רק בית להתקבץ שם אוהביו, כי וזה שער השמים, וממילא דהוא נטפל לישראל כי אם אין אוהבים אין בית, ואחר זה (בראשית כח כ) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך אשר אנכי הולך וגו', כל התפלה מוסב על העתיד, והבן.