וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃
פרי צדיק
וזה שנא' והנה אנכי עמך והנה הוא לשון שמחה כמו"ש (ספרי קרח) הנה בשמחה וכן הוא אומר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. וכן הנה משמע מיד כמו"ש במד' (שמו"ר פ' י"א) אנכי עמך שמיד הופיע בך באמת מלת אנכי שמורה שנקבע בלב בקנין עד השורש עד כ"ע. רק כן הסדר שתחלת ההופעה במדרגת אני שהוא שכינתא והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך שבשכר זה אנכי עמך לעולמי עד ובכל אשר תלך. שזה מדרגת יעקב אבינו ופרצת ימה וקדמה וגו'. וזה שנא' כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך והוא מאמר ופרצת ימה וקדמה וגו' שבכל מקום שילך תלך עמו הקדושה. וזה לימות המשיח כשיתקדש כל העולם בקדושת א"י כמ"ש (בפסיקתא לשבת ור"ח). דברתי ל"ך אותיות למד כ' פי' ללמד ללב מהשורש שהוא כ' כתר. וכמו שנא' למען ירבו ימיכם וימי בניכם שנדרש (ספרי) ימיכם בעוה"ז וימי בניכם לימות המשיח. וחשב אח"כ בפסיקתא באנכי נגליתי על הגואל שנא' הנה אנכי אלהי אביך באנכי בראתי את הדיבור ושמתי בפיו ואנכי אהי' עם פיך. כידוע שמשה רבינו ג"כ מסטרא דעמודא דאמצעיתא כיעקב (כמ"ש תי"ז תי' י"ג) שהוא ג"כ מרכבה לשם הוי"ה כיעקב אבינו כמ"ש (ב"ב ע"ה.) פני משה כפני חמה וכתיב כי שמש ומגן ה' ויעקב ג"כ נקרא שמש כידוע. ואנכי אהי' עם פיך והוריתיך אשר תדבר היינו שהוא יהיה שורש תושב"כ. ואמר אח"כ קשה גליפת שפתיים וכו' ובגליפת שפתיים כתיב בורא ניב שפתיים והיינו בחי' תושבע"פ שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא (כמ"ש ברכות ל"ד:) והיינו התושבע"פ שהוא הרב חכמה שבא לתקן הרב כעס. וזה פי' אנכי אנכי תושב"כ ותושבע"פ הו"א מנחמכם כמו שאמרנו. והנה ביצחק לא נזכר לשון אנכי רק בפ' ויגש ביעקב דכתיב אנכי האל אלהי אביך האל שהוא מדת חסד קדושת א"א חסד לאברהם. אלהי אביך יצחק שבשניהם הסיח בלשון אנכי שהופיע הקדושה בלבם עד השורש. ועי"כ בשרו אנכי ארד עמך וגו' ואנכי אעלך גם עלה. ומזה הוכיח בפסיקתא שהסיח עם יצחק ג"כ בלשון אנכי. וזהו ענין אנכי אנכי תושב"כ ותושבע"פ שהוא מלכות פה מטלא דעתיקא הו"א מנחמכם: