וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)
קדושת לוי
לא תקים לך מצבה (דברים טו, כב). נראה לפרש על פי שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ד, כא) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, כי העולם הזה הוא הכנה לעולם הבא ומה שאדם אוכל ושותה הוא כדי להיות בריא וחזק לעבודת השם יתברך ולא להנאת עצמו חס ושלום. והנה מה שאדם אוכל ומתהנה בעולם הזה נקרא לך כמאמר חכמינו ז"ל (פסחים סח:) חציו לכם. וזהו הרמז לא תקים לך, פירוש תענוגי עולם הזה הנקרא לך. מצבה, פירוש מעמד ומצבה לקיום רק הכנה לעולם הבא:
אגרא דכלה
ולא תקים לך מצבה אשר שנא י"י אלקיך (דברים טז כב). יש לדקדק למה ליה למימר אשר שנא וכו', בודאי כיון שמוזהר על זה, בודאי זה תועבת י"י אשר שנא וכו', והרי לא אמר כן בכל הלאוין. והנראה לפרש ברמז לעבודתו ית"ש, דהנה יש בני אדם שיש להם חוק קבוע ומעמד ומצב, ככה יעשו כל ימיהם וככה יתנהגו לבל יזיזו ממנהגם, ויש לנו בקבלה מצדיקים שאין יום דומה לחבירו ואין שעה דומה לחבירתה, והבן מ"ש בזוהר הק' (תיקו"ז כב ס"ה ע"א) לבושין דהוא לבש בצפרא לא לביש ברמשא, ממילא בכל שעה יש עבודה אחרת, ויצטרך האדם שיהיו כל מעשיו לשם שמים בכל שעה לפי המצטרך באמת לעבודתו ית', אין מן הצורך להאריך המשכיל יתבונן דבר מתוך דבר. והנה איתא בזו"ח (יתרו ס"ט ע"ב) כאשר נתן י"י ית' תורתו לעמו ישראל, נתפשטה המ"ם סתומה דאלקי"ם ונעשה אלקי"ך, על כן אמר אנכי י"י אלקי"ך (שמות כ ב), והכוונה על פי דרך הנ"ל לאמירתו ית' אנכי הו"יה אלקי"ך, דייקא בפרטות לכל אחד בפני עצמו שאני אלקיך מיוחד לך בפני עצמך להו"יה חדשה, שאני מהווה אותך בכל עת ואני בעל היכולת שלך בכל עת ורגע, ובדרך זה תהיה עבודתך לי בכל פעם לפי ההויה החדשה והזמן המצטרך, והבן. וז"ש ברמז ולא תקים לך מצבה, היינו מעמד ומצב שזאת תהיה עבודתך בתמידת בלי שינוי, ואמר בטעם אשר שנא י"י אלקיך, כי בשביל זה אמר הש"י הו"יה אלקי"ך, ואם תעשה עבודתך במשפט אחד תמיד, זהו אשר שנא י"י אלקי"ך, והבן כי אי אפשר לפרש הכל בכתב והמ"י:
אגרא דכלה
ולא תקים לך וכו' אשר שנא וכו' (דברים טז כב). הנה אש"ר שנ"א וכו' מיותר (ועיין מ"ש לעיל). והנה רש"י פירש אף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות. ויש לדקדק לפי דבריו היה לו לומר כזאת גם בלאו דאשה אל אחותה לא תקח (ויקרא יח יח), שהיתה אהובה בזמן יעקב. וי"ל דגם עכשיו אין אבות לגוי (עיין רש"י בראשית כ יב), כשמגיירין ב' אחיות מותר לנשאם על פי הדין. או י"ל הגם שיעקב נשא ב' אחיות, עם כל זה י"ל אלו לא נשא אחיות, היה יותר רצון השי"ת בזה, מה שאין כן המצבות אשר הקימו האבות, היה לרצון הש"י בעת המצטרך כענין יעקב בבית אל. ומדרשת התרגום יונתן שמפרש היכמא וכו' היכדן ליתיכון רשאין למנאה לפרנסא גברא זידנא דרחקיה וכו', נראה דדקדק גם כן אש"ר שנ"א וכו', והנה מצב"ת אב"ן דומם לא עשה הרע בעיני י"י, ואין הש"י שונא את הדומם שאינו בבחירה, מה שאין כן הבעל בחירה העושה הרע בבחירתו. וזהו שרמז שלא תקים לך מצבה כזאת אשר שנא וכו', שעושה הרע בבחירתו. ויש לרמז עוד ולא תקים לך מצבה וכו', דהנה גדולה עבירה לשמה וכו' (נזיר כ"ג ע"ב), כאמור כל זה כמה פעמים גם בדברי רז"ל כענין יעל אשת חבר הקני (נזיר כ"ג ע"ב), ותמצא כמה עניינים במדרשים יעיין בחובת הלבבות שער יחוד המעשה מענין תחבולות היצר המשתדל בערמה נגד האדם בהראותו פנים לשם שמים, כגון שמפתהו שלא יתראה מעשיו לבני אדם, דמחוייב האדם להסתיר מעשיו שלא יחשבוהו לצדיק, ומפתהו בשביל זה לדבר עם בני אדם כאחד הריקים ויחשבוהו להולל, והנה כשישמע לו לזה, יטהו מעט מעט מדרך התורה, עד אשר יפילהו ח"ו במכמורת. והנה אמת שיש כמה פעמים שהאדם צריך לפקח עיניו על דרכיו לעשות מעשים כאלה בכדי להסתיר מעשיו, אבל לא בשביל זה יבטל מתורה ועבודה, כלל גדול הוא הדבר אשר הוא שלא כתורה, הגם שהיצר מראה לו פנים מסבירות לעבודה לא יאבה לו. וז"ש ולא תקים לך מצבה, היינו מעמד ומצב לעבודה אשר שנא י"י אלקיך, שהוא שלא על פי דת התורה כגון לדבר ליצנות ולשון הרע ודברים בטלים, בכדי שיסברו ההמון שהוא הולל ולא יכבדוהו, דכיון שהדבר נאסר על פי התורה מה לו לזה שיכבדוהו ויחשבוהו לצדיק, הוא יעשה את שלו לכבוד השי"ת, והדברים מובנים בעצמם להחפצים באמת: