חסידות על דברים י:יב

והענין הוא עם מ"ש (ברכות ל"ג:) בפסוק (דברים י, יב) מה ה' שואל מעמך כו' אטו יראה מלתא זוטרתא כו', ופירשנו על פי מה שאמרו פחד על הקרובים יראה על הרחוקים, כך יש ב' מיני יראת ה', יש אשר ה' עמו בכל מקום על דרך שויתי ה' לנגדי תמיד ואז הפחד רב מאוד כי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ויש אשר איננו במדריגה זו ועכ"פ ירא את ה' מעשות רע, וזה אינו בגדר פחד רק גדר יראה כירא מדבר רחוק, לז"א דעכ"פ שואל ה' מעמך שתהיה בגדר יראה ואח"כ יעזרך שתהיה בגדר יותר מזה ע"ש.

או יאמר והיה עקב (דברים ז יב). על פי מ"ש הר"ן בדרשותיו דרוש עשירי דף נ"ה ע"ב ודף ג' ע"א, על הפסוק (דברים ח ה) כי כאשר ייסר איש את בנו וכו', עיין שם ושם בביאור העונשים, שהם או היישרה, או עצמי, או זיכוך, אבל לא נקמה. ולכך אם הוא צדיק באחרונה, לא יזכרו לו כל חטאתיו (קידושין מ' ע"ב). והיינו והיה עקב תשמעון, ר"ל אף אם רק בסוף תשמעון, מכל מקום ושמר וכו'. ומ"ש ושמרתם ועשיתם אותם, כי אותם מיותר, רק ועשיתם בקמץ היה ראוי לומר, והבן. אבל יובן על פי הר"ן שם בדרוש הנ"ל דף ס' ע"א על הפסוק (דברים ד כט) ובקשתם וכו'. ושורש דבריו שכשיוסר כח הדמיון הנטוע באדם לטורדו בחמודי עולם הזה, ובעת צר לו שאינו יכול לפתותו בזה, אז מכיר האמת והוא שב בכל לבבו, ועיין מ"ש שם לעיל בענין יסורין של אהבה, ועיין שם בדף נ"ח ע"ב מ"ש על המשנה (קנים פ"ג מ"ח) זקני עמי הארץ וכו', עיין שם. והיינו ושמרתם ועשיתם אותם דייקא, ר"ל מצד עצמותן ולא רק מחמת ההכרח והבן. ועיין מה שפירש שם בפסוק (דברים י יב) ועתה ישראל וגו'.

וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים י׳:י״ב): מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה; וְעַל כֵּן נִקְרֵאת יִרְאָה סוֹף דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (סוף קהלת): סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא; כִּי הִיא שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים.