וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃
אור המאיר
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגומר וכבר דקדקו קמאי ופירשו כיד ה' הטובה עליהם וגם לי נראה כי הנה כבר נודע מספרים אשר כללות המדות אנו יכולין לתאר אצלו ית' בעצמותו כ"א מדת המלכות כי אין מלך בלא עם וזאת הגורמת צמצומו ית' וברא כל העולמות עש"ה מלכותך מלכות כל עולמים אמנם זאת צריך הבנה כיון שבחינת המלכות היא היראה כנודע איך שייך לתאר ולכנות בעצמותו כ"י בחי' היראה כיון שהוא ית' למעלה מכל העולמות והוא הנותן שפע וברכה מרום המעלות עד מדריגה התחתונה וא"כ איך אנו מתארים אצלו מדת היראה ומה לו לירא וממי לו לירא אמנם מצדינו שייך שפיר לתאר אצלו בחי' היראה ע"ד ששמעתי אומרים מה שהזהיר התנא ויהי מורא שמים עליכם דרך משל אב מזהיר ומצוה לבנו לבלתי ירחיק נדוד ממנו מלא עיניו פן יכשל באבן רגלו וכמוהו מהמאורעות והיראות שעולה על דעת אב הרחום על בנו הנחמד הנה הרואה יראה ויבין היות כאן שתי בחי' יראות שונות זמ"ז האב ירא לנפשו מכאב וצער בנו החביב כנפשו ובכל צרתו לו צער והבן ירא לנפשו מגערת אביו ומרצועה בישא בהעדר שמירתו והולך בדרך עקום ועתה בין והבין הפרש הגדול בין ב' בחי' יראות הנ"ל כרחוק מזרח ממערב וככה הענין בין ישראל לאביהם שבשמים האב הרחמן הקב"ה מגיע לו עיקר היראה מצדינו שלא ירחיקו א"ע ממנו ית' בעשות מעשות מגונות ומכוערות ואז יטנפו משכנא וכלי גופם מהשראות אלהות על פרטי איבריהם והסתלקות נשמתם ואין לך צער גדול מזה ובכל צרתם לו צער כ"י והם יש להם ג"כ בחי' יראה מרצועה בישא שזה נקרא יראה תתאה וזאת עיקר תורת אדם להשוות מדותיו למדות הבורא ב"ה ולקנות זאת היראה שהוא ית' ירא מצדינו שהיא יראת הרוממות וזהו ויהי מורא שמים עליכם כלומר המורא של שמים כינוי להקב"ה תיראו ג"כ אתם ולא יראה זולתו וכלל היוצא אשר אנו בנ"י גורמים לו יתברך כ"י בחי' יראה שלא לסבב עלינו ח"ו איזה צער ונזק בסיבת התרחקות מאתו יתברך בעשות רע וזאת היראה אצלו רק בדרך שאלה ולא בעצמותו וכאמור מול זה בא הרמז בתורה ועתה ישראל להיותכם מורכבים בחומר הגוף מורכב מד' יסודות וקרוב להפסד יותר משכר ח"ו כי יצר לב האדם רק רע מה ה' אלהיך שואל מעמך לשון שאלה ממש כ"א ליראה והכוונה כללות התוארים והכינוים יכול לתאר בעצמותו זולתכם כי אם מדות היראה אינו יכול לתאר בעצמותו כי מה לו לירא וממי לו לירא ושואל מעמך מדות היראה מצדיכם שלא יגרום החטא ח"ו איזה צער ובכל צרתם לו צער ורומז הכתוב ליראה את ה' אלהיך מלת את משמעו עם והכוונה אזהרה לצדיק שישוה מדותיו למדות הבורא כנראה במשל הנזכר שהיראה שלכם תהיה ממש שוה ליראת אב הרחמן הקב"ה יראה הרוממות ולא יראה תתאה ומעתה תאיר עיניך אשר חכמים הגידו מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים ולכאורה תמוה והלא מי שיש בו אהבת הבורא באמת ג"כ דבריו נשמעים ומובן ע"פ הדברים אשר ביארתי פ"ה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ותוכן הדברים להורות בא את המוכיח בשער ומזהיר ומצוה בטוב לעם ה' מהראוי להיות עצור במילין ולעשות לפיו מחסום מלהוציא דברי חוב מעונשים קשים וכדומה כ"א יראה הרוממות כי לפעמים גוזרים למעלה איזה גזר על העולם לא נגמר הדבר לצאת מכח להפועל כי אם באמצעות דיבורי בנ"א ולפעמים באמצעות הליכות השמש כמו דאי' בזוהר שמשא נטל מלה ולכן מה מאד יחרד וילפת האיש לבלתי פוער פיו להוציא דבורים כאלה שע"י יכול כרוז עליון להגמר ולכן תמצא במאמרם תנא אזכותא מהדר כלומר מי שחלק אלהים בבינה מהדר תמיד להוציא דברי זכות ורב טוב לבית ישראל ולא דברי חוב ח"ו וזה שרומז הכתוב והמשכילים מוסב על המוכיחים המצוים ומזהירים בטוב יזהירו' את העם הנלוים עליהם כזוהר הרקיע כלומר ישוו מדותם באזהרתם כמו שהרקיע מוסב על הקב"ה הכנוי לשמים מזהיר ומצוה לעמו ישראל ביראה הרוממות ובהיות כן פיהם פתוח לרוחה לבלתי יעצרו במילין כיון שכל עצמם אינם מזהירים כ"א דברי זכות ולא חוב ואפשר לרמוז במאמרם מי שיש בו יראת שמים כלומר אותה היראה של שמים כנזכר תועלתו גדולה ומה הוא דבריו נשמעים ומלת דבריו מורה לשון רבים כלומר כל פרטי דבוריו רשאי להשמיע לעמו הגלוים אליו וזהו דבריו בכלל נשמעים כיון שהם רק דברי זכות וטובות לישראל ודו"ק:
אור המאיר
ובאופן אחר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה את ה' אלהיך ונתעוררו חז"ל א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגומר אטו יראה מלתא זוטרתא היא והאמר רבי חנינא משום רשב"י אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים וכבר צווחו קמאי דקמאי מאי פריך הגמרא אטו יראה מלתא זוטרתי היא אדרבא מכאן משמע שבחי' יראה יקרת הערך וזה לך האות שאין הקב"ה שואל ומבקש מאתנו כ"א ליראה והנראה שעיקר הקושיא מתיבת ועתה אטו יראה מלתא זוטרתי וע"ד מאמרם אין ועתה אלא לשון תשובה והטעם מאמרם אין ועתה תיכף ומיד ואי אפשר להיות כ"א ע"י התשובה וע"ד מאמרם ז"ל המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק הרי זו מקודשת כי בתשובתו הרמתה נעשה צדיק ונודע עיקר התשובה היא היראה ואם אין יראה אין כלום ולזה רומז הכתוב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך שתעשה תשובה תיכף ומיד כמשמעות מלת ועתה כי אם ליראה שהיא עיקר התשובה ולזה פריך הגמרא כיון שעיקר השאלה היא על התשובה כנשמע מתיבה ועתה ומשמע תיכף ומיד ובלתי אפשרי זולת היראה שהיא עיקר התשובה וא"כ אטו יראה מלתא זוטרתי לומר האדם יכול לקיימה ולהגיע ליראה הרוממות תיכף ומיד כאשר עלה על רצונו והאמר רבי חנינא משום רשב"י אין לו להקב"ה בבית גנזיו כ"א אוצר של יראת שמים וכיון שכן מורה היותה יקרת הערך וספונה מאד בעיניו יתברך וא"כ מה מאוד צריך לרדוף אחריה ולהשתדל בחריצות וזריזות בכל מאמצי כחו לבא לתכלית היראה וכולי האי ואולי והכתוב אומר ועתה מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה משמעו תיכף ומיד כנזכר והוא מהנמנע אטו יראה מלתא זוטרתי שהאדם צריך להתאמץ בזה יומם ולילה כל ימי חיים חיותו והלואי שיגיע לאוצר היראה אשר בבית גנזיו ודו"ק:
מאור ושמש
א"י לתרץ הגמרא הנ"ל עוד קושי' אחרת כי הגמרא מתרצת אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא הא מבואר הכתוב ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו אטו ללכת בכל דרכי ה' הי' מלתא זוטרתא לגבי משה הא ביקש הודיעני נא את דרכיך מבואר שלא הי' מלתא זוטרתא לגבי משה ללכת בכל דרכיו כי בוודאי לא מלתא זוטרתא אף לגבי משה ללכת בכל דרכי ה' אך נראה לבאר שכבר הקדמנו בפ' ואתחנן שאין לאדם לבקש השגות גדולות ונפלאות ממנו לעלות במעלות עולמות עליונים כי אין זאת מגדר ענוה רק מחויב לעבוד הש"ית בלב שלם וההשגות העולמות העליונים ממילא יבואו לו כפי אשר יחנן אותו השם עיי"ש באריכות ותמצא נחת. וזה נרמז בזה הפסוק שאמר משה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך ר"ל השאלה הזאת ה' שואל מעמך ומה היא השאלה מפרש הכתוב כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ר"ל שיהי' לך יראה מלכת בכל דרכי השם ית' היינו שיהי' לך יראה ופחד מלבקש להשיג השגות גדולות בדרכי השם כי אין זאת מגדר ענוה ויראה כזו היתה באמת זוטרתא לגבי משה וק"ל.