חסידות על דברים כא:יא

(א) כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו (דברים כא יא). יתבאר על דרך שנאמר (איוב ל"ד (לד יא) כי פועל אדם ישלם לו, ונאמר (איוב ח' יא) אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם, (ירמיה ב' ד) תיסרך רעתך ומשובותיך וכו'. ועל דרך זה פירשו המפרשים כל העושה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד (אבות פ"ד מי"א), מלשון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט), ועל דרך זה עבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב), כי הרע שנברא מסיתו לחטוא יותר ויותר, ועל דרך זה פירשתי מה שאמר שלמה (קהלת ד' יא) כי אם ישכבון שנים וחם להם ולאחד איך יחם וחוט המשולש לא במהרה ינתק. על דרך שפירשו והיית עד ממהר במכשפים ובמנאפים כו' (מלאכי ג' ה). וידוע דלאש נמשל, כמו שאמר (קידושין פ"א.) נורא בי' עמרם. וידוע דרוב עבירות נעשים בחבורה, ומיעוט דמיעוטי ביחידי, ואף המיעוט הנ"ל התשובה בנקל, מחמת כי החרטה תיכף, והכתם מצוחצח מעט תיכף ולא נתיישן. מה שאין כן השנים דנתיישן, מחמת כי אין חרטה מחמת חוט המשולש שנשאר למטה, ודו"ק. וידוע מה שאמרו ביומא (דף פ"ו:) דתשובה מיראה זדונות נעשו לו כשגגות, ובאהבה זדונות נעשו לו כזכיות. והנה אם כזכיות נעשים ונעשים מלאכים קדושים, אז בידיו נמסרו ולכל אשר יחפוץ יטנו לשמשו, כדכתיב (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך. מה שאין כן בנעשים כשגגות, הם אינם בידו ואף הוא אינו נמלט לגמרי מידם, כמ"ש רבינו מאיר מטילטולה הובא בספר חרדים על מה שאמרו במסכת אבות (פ"ד מ"א) תשובה ומעשים טובים כתריס בפני פרעניות, שזה נראה כמנגד לארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש (יומא פ"ו ע"א). ותירץ הוא ז"ל כאן מאהבה כאן מיראה. ועל דרך זה פירש החרדים תשובה ומעשים טובים, עיין שם וק"ל. והכי פירושו כי תצא למלחמה וכו' ונתנו, שתרצה שיתנו ה' בידך אז ושבית שביו, היינו העבירות עצמן שתעשה מהן זכיות ומלאכים שיהיו בידיך, וזולת זה לא יתכן.

(ט) על פי מ"ש ביערת דבש חלק א' ע"ג לפרש צאנך מיד גוזזים (זמר אדיר איום), ר"ל כמו צאן שמבקשים לגוז, נותנים לו לאכול מלח וכדומה המגדל צמר, אחר כך יגיזו אותו. כן הסט"א היונקים מישראל שפעת קדושה, וכאשר נפשו יבשה אין בו לחלוחית קדושה, אז נותנים הסט"א ללבו לשוב בתשובה ולעשות טוב, עד אשר ידושן נפשו מטוב עבודת ה', אז שוב ימנעו אותו מלילך בדרך ה', ויונקים ממנו שפעת קדושתו. וזהו שמבקשים שיציל ה' צאנך מיד גוזזים, שלא יקרה כנ"ל, עד כאן דבריו עיין שם. ומזה יובן כי אם כן זה האדם השובה תורה ומעשים טובים הוא של האויב, ושביו הוא שובה כי מידו הוא שובה. והיינו (דברים כא י) כי תצא למלחמה בדרך מלחמה, כמ"ש החובת הלבבות בשער התשובה פרק שני, פעם תנצחהו ופעם ינצחך, ונתנו כו' כי בעת כונתך לטובה והשי"ת יסייע לך. אבל אי ושבית הוא שביו של האויב דאיירי ביה קרא, וראיה לדבר (דברים כא יא) וראית בשביה בעת השביה שעתה שובה, אשת יפת תואר וחשקת בה, לכך אין זה תשובה שלימה, רק צריך להשריש בנפשו שלא ישוב לכסלה ויעיד עליו מי שאמר והיה העולם, כמ"ש הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ד) והבן. ומזה יסתעף עוד פירוש, כי יחכם האדם ויבין כי יצר הרע מניחו כדי לינק ממנו, ויתחכם עליו שלא לחזור אליו. והיינו כי תצא למלחמה כו' ונתנו כו', תראה להתחכם ושבית שביו מה שהוא, כדי שישבה תשבה אתה ולא תניחנו עוד להתחזק בך, והבן.

(יא) עוד יתבאר ושבית שביו (דברים כא יא). על פי הגמרא גיטין דף ל"ח ע"א ונכרי מישראל מנלן, ר"ל דקני בחזקה, דכתיב (במדבר כא טו) וישב ממנו שבי. פירש רש"י (ד"ה וישב) מדקרו לי שבי דידיה דקנייה בחזקה, עד כאן. אם כן לפי זה י"ל דהכי פירוש אומרו ושבית שביו, ר"ל אף הם מאותן שנצטוויתם עליהם אל תצורם (דברים ב יט), מכל מקום אם הם כבר שביו, מותרין לך כמו עמון ומואב טיהרו בסיחון (גיטין ל"ח ע"א), וכאן הותר להם, והבן. ולדרך שכתבתי על פי מוסר, ימתק גם כן שביו שנקנה לו, דהרשעים כבר ניקנין לו בעוה"ר, והבן.