חסידות על דברים כו:ה

(כבר נדפס בחלק ראשון בדף מ"ב ע"ב בשבת שובה) ד"ה והי' כי תבא כו' ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם כו' וענית ואמרת. הנ"ל להבין מהו אשר יהי' בימים ההם ורש"י ז"ל פי' אין לך אלא כהן שבימיך. אין לו שחר. אמנם הנה צריך להבין בענין קריאת פרשת בכורים בבהמ"ק אשר איש הישראלי הביא שנים ושלשה גרגרים בראש הטנא ועליהם יזכה לדבר דברים הרבים האלה לפני הש"י ב"ה. אך הנה נודע כי הצדיק יש לו בכחו להעלות כל הדבורים והתפלות לפני הש"י ב"ה ועל ידיו יהיו כולם פורחת לעילא. וזהו שצותה התורה לבא לפני הכהן היינו הצדיק הדור אשר יהי' בימים ההם ולקח הכהן הטנא מידך רמז טנ"א הוא מבואר בספרים. (ר"ת "טעמים "נקודות "אותיות) והניחו לפני מזבח ד' אלקיך שיקריב כל תורתך ותפלותיך לפני הש"י ב"ה. וענית ואמרת. פי' אע"פ שהי' לך עתים שהיית בבחי' הקטנות שאינך יכול ללמוד ולהתפלל כראוי. וזהו וענית שהיית בחי' עני ושפל. ואמרת. אתה תעשה את שלך תלמוד ותתפלל לפני ד'. וזה הרמז במצות בכורים אע"פ שלא הביא כי אם איזה שבלים או מעט מהפירות שנים או שלשם לפני ד' ולא עלו לגבוה בכ"ז ובאת אל הכהן שהוא הצדיק הדור והוא יעלה הכל לפני השי"ת ב"ה.

או יאמר, על פי את קרבני לחמי (במדבר כח ב), ר"ל כי לחמם הוא שמקבלים השפע, הוא כלחמי כו', כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק כו' (פסחים קי"ב ע"א), וכל שכן בהשפעה שמקבל הצדיק, נחשב לו ית' לדורן. והיינו (דברים כו ד) והניחו, ר"ל בהשפעה שמקבל הצדיק הוא מניחו על המזבח של ה' לדורן לפניו ית', והבן. ועכשיו הוא מבאר מהות התשובה, והוא אמרו ית' (הושע יד ג) קחו עמכם דברים, ונאמר (במדבר ה ז) והתודו וגומר. והנה (דברים כו ה) וענית הוא בקול רם, כמו קול ענות (שמות לב יח), שמבואר במסכת סוטה (דף ל"ב (ע"ב) יספר גנותו בקול רם. ואמרת הוא קול נמוך, כמו שאמרו חז"ל שם ושבחו בקול נמוך, שנאמר (דברים כו יג) ואמרת ביערתי הקודש כו', עיין שם במסכת סוטה. ואם כן לפי זה כאן שנאמר וענית ואמרת, הוא שני הפכים. ולדרכי אתי שפיר, כי הקשו חז"ל במסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצלח, וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ומשני כאן בחטא מפורסם, כאן בחטא שאינו מפורסם, עד כאן. והיינו וענית ואמרת, לפעמים וענית דהיינו בחטא מפורסם, ולפעמים ואמרת דהיינו בחטא שאינו מפורסם. ושורש הדברים שיאמר, הוא שיעורר חסדי השי"ת אף שהוא מושרש בחטא מכף רגל ועד ראש, מכל מקום זה דרכו ית' באיתערותא דלתתא כמחט סדקית, הוא גומר לטובה, וגם זה האיתערותא בא ממנו, רק שהאדם יאחז בו ויהיה אצלו למונח קיים והסכמה גמורה על עזיבת החטא, כענין שנאמר (שיר השירים ג ד) אחזתיו ולא ארפנו. והיינו ואמרת לפני ה' אלקיך אף כי לפי מעשי היה ראוי להתייאש, אבל על רחמיך בטחתי כי כן דרכיך, וזה ארמי אובד אבי, כי ידוע כי הגלגול הקדום יקרא אב לנגד גלגולים האחרונים, כמ"ש האר"י ז"ל בצדיק בן רשע (ברכות ז' ע"א), וידוע דכל נשמה כבר היה בעמקי הקליפות מצד חטא אדם הראשון, ואחר כך היה בדור הפלגה, כנודע, דבמצרים היה תיקונם בחומר ובלבנים (שמות א יד), נגד נלבנה לבנים והחומר היה להם לחמר, והנה במצרים נשקעו יותר כי היה במ"ט שערי טומאה, וגם ידוע דע' שרים הם חיצונים סביב יתהלכון ל"ה מימין ול"ה משמאל, וכן ע' לשונות ועם קדוש אתה, וגם לשון הקודש הוא הלשון המכריע. והנה מצרים ערות הארץ כולה טומאת ע' שרים, לכך המלך של מצרים צריך לידע ע' לשון. והנה ידוע דרפ"ח ניצוצין נפלו, והעלה משה ר"ב שנאמר (שמות יב לח) וגם ערב (ע) רב, וצריך לומר דרפ"ח ניצוצין היינו הסיגים, אבל עצמות הקדושה בפני עצמו נפל, דהא משה העלה הערב רב מדעתו, אבל עצמות ישראל העלה השי"ת, והבן זה. וזה אמרו ארמי דהיינו השטן יצר הרע כפירוש האלשיך והאור החיים, כענין שנאמר (בראשית ג א) והנחש היה ערום, אובד אבי היינו גלגול הקדום, וירד מצרימה ר"ל עוד ירידה היתה לו מצרימה, כי שם נשקעו יותר בעמקי הקליפות, והיינו ויגר שם קאי על גלגול הקדום, במתי מעט, ר"ל באנשים אשר הם במ"ט שערי טומאה ובטומאת ע' שרים שקועים, והיינו מעט מ"ט ע'. וידוע המדרש (ב"ר ל"ט י"א) שאמר השי"ת לאברהם אותו גוי גדול שנאמר בו (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מוציא ממך, והיינו ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), עד כאן. אלמא דישראל נקראו גוי גדול, והיינו ויהי שם בעומק הטומאה הנ"ל לגוי גדול, ר"ל לקדושה נפלאה קדושת ישראל, עצום ר"ל כמו עצמות הקדושה, ור"ב ר"ל וגם ר"ב ניצוצין מן הסיגים, והבן. ושמא תאמר כי חזרנו למוטב, לזה אמר לא כן, רק אדרבה וירעו אותנו המצרים (דברים כו ו) כפירוש השל"ה, רק הכנסה לקדושה היה רק על ידי התעוררת מעט, וגם זה בהכרח לא מעצמינו והיינו ויענונו כו', (דברים כו ז) ונצעק כו' וישמע כו' (דברים כו ט) ויביאנו אל המקום, ר"ל ממקום טומאה גדולה למקום הקדושה גדולה קדושת ארץ, והיינו ארץ זבת חלב ודבש, ר"ל שזבת שם חלב ודבש היינו סודות התורה, כמו שדרשו (חגיגה דף י"ג.) בפסוק (שיר השירים ד יא) דבש וחלב תחת לשונך, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), והיינו רק על ידי התחלה קטנה באתערותא, ולפי זה שאינך חפץ רק התחלה, אם כן גם (דברים כו י) עתה הנה הבאתי את ראשית פרי אדמה, ר"ל מה שנפעל בארץ עולם הבחירה אשר נתת לי ה', כי ההתעוררת בא מהכרוזים כנודע, רק יש שמאבדו ויש שמביאו, והתחלת איש הישראלי הוא רק במה שמביאו, ואם כן ראוי שתגמור בעדי. והנה מזהירך הפסוק והנחתו כו', דהיינו שתהיה למונח קיים עזיבת החטא לפני ה' אלקיך, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) שיעיד עליו מי שאמר והיה העולם, (והשתחויתם) [והשתחוית] היינו שיהיה לך הכנעה לפני השי"ת כמו שראוי לבעל תשובה, ואם תעשה כן אני מבשרך כי השי"ת יגמור בעדך לטובה, והיינו (דברים כו יא) ושמחת בכל הטוב, שתשמח בכל הטוב שתזכה לגמרו לך ולביתך כפירוש האלשיך, כי זכותו יעמוד גם לביתו אחריו, אתה והלוי, ר"ל הנשמה שהוא עיקר האדם והגוף הנלוה אליו כמו שפירשתי (בהפטורת נצבים) בשוש אשיש (ישעיה סא י), והגר אשר בקרבך, כי גם היצר הרע נהפך לטוב כענין שנאמר באברהם (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), והבן. והנה לדברי האור החיים יש לפרש אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, על דרך מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב') והבן.

מיהו אישמיטתיה לכל הגדולים הללו דברי התוספת במסכת ב"ב (דף פ"א ע"א) ד"ה למעוטי אדמת כותי, וזה תורף דברי התוספת שם, דר"ת לא היה מניח לגר לברך בזימון, משום שאינו יכול לומר שהנחלת לאבותינו וכו', כמו שמבואר במשנה דביכורים הנ"ל, ור' יהודה היה אומר דמצי לומר לאבותינו, משום דקיימא לן כר' יהודא בירושלמי כמו דפסק ר' יהושע בן לוי ור' אבוהו אורי כוותיה. וכתבו התוספת עוד שם בב"ב, והא דאמר ר' יהודא בירושלמי שמביא וקורא, דוקא גר מבני קיני שנטלו חלק בארץ, דכתיב והיה הטוב ההוא וגו' והטבנו לך, שנתנו להן דושנה של יריחו (תנחומא יתרו סי' ד'). עוד כתבו התוספת שם, ולר"י נראה דמתניתין נמי איירי בבני קיני, משום דאמו מישראל לא מהני ליה למימר לתת לנו, דהא אמו עצמה אינה קוראה, כדתנן במתניתין האשה והשליח וכו', אינן קוראין משום דלא נטלו נשים חלק בארץ, אף על פי שהיה להן חלק על ידי ירושה, כל שכן הוא דלא קרי דלא עדיף מאמו, עד כאן דברי התוספת שם. והנה היוצא מדברי התוספת הנ"ל, דהמשנה דבכורים ור' יהודא דירושלמי, תרווייהו איירי בגרים דבני קיני, ובהא פליגי דמתניתין סברא אף דנטלו חלק בארץ, מכל מקום אינו יכול לומר לאבותינו ולכך אינו קורא, רק באמו מישראל קורא כיון דיכול לומר אבותינו, וגם נטלו חלק בארץ כיון דהוא מבני קיני, אבל שאר גרים ודאי אינם קורין אף באמו מישראל, כיון דלא נטלו חלק בארץ. ור' יהודה סובר דכל גר יכול לומר לאבותינו משום כי אב המון גוים וכו', לכך גר שהוא מבני קיני דנטלו חלק בארץ, מביא וקורא אף באין אמו מישראל, אבל שאר גרים אף דיכולין לומר אלקי אבותינו, מכל מקום אינם קורין משום דלא נטלו חלק בארץ, עד כאן ביאור דברי התוספות. והנה הקשה ר"ת שם בתוספת דאכתי איך קורא ארמי אובד אבי (דברים כו ה), דזה קאי על יעקב, והרי לאו אביו הוא, דלאברהם נאמר כי אב המון גוים נתתיך ולא ליעקב, ולכאורה היא קושיא עצומה מאד. ומה שתירוץ במרכבת המשנה שעל הרמב"ם (בהלכות מעשר שני פרק י"א) דאב מתפרש בלשון הקדש בלשון אדנות, עיין שם. זה תמיה, דאם כן גם לאבותינו יכול לומר מטעם זה, ולמה לי אמו מישראל. וכן לר' יהודה דהירושלמי קשה למה לי הטעם דאב המון גוים, והן אמת דהוא כתב גם כן לענין לאבותינו, אבל אני תמה מאד איך נשאו לבו לחלוק על המשנה ועל ר"י מסברת עצמו. כללו של דבר דמילין דלאו דסמכא אינון.