חסידות על דברים לג:א

עוד יתבאר על פי היערות דבש (ח"ב דף נ"ג ע"ב) על הפסוק (בראשית, ו ג) לא ידין רוחי באדם בשגם הוא בשר, ודרשו (חולין קל"ט ע"ב) זה משה. כי הקב"ה אמר לא ידין רוחי להתנהג עם הברואים במדת הדין כי אי אפשר לסבלו, אך עם מי אתנהג במדת הדין עם משה, לכך נקרא משה איש האלקים (דברים לג א), שהוא איש המתנהג על פי מדת הדין שהיה יכול לסבלו, עד כאן דבריו. ועל פי זה י"ל שחשב כי אם יתנהג כך במדת הדין, איך יתקיימו ישראל, והיינו וידבר אלקים, ר"ל זה דבר אל משה לבד, ויאמר אליו אני ה' לנגד עמו, והבן.

ואם נראה בדברי קדושינו שדברי הנביא ללמוד תשובה והוראה היו, יוכל מי שהוא לטעות שרק כמוכיח בלבד הי׳, אף מלפנים בזמן הנביאים שראו העם את עמודי האש לפניהם ואת שלהביות י״ק מפי קדשם שוטף, רואים שעם כל זה בהשמות אשר ישתמשו בהם לצרכיהם קראו להם, כמשה״כ כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה [שמואל א׳ ט׳ ט׳] ולמה זה יקראו לו רואה כשהתורה עוד הקדימה לקראותו נביא, נביא אקים להם וכו׳. פשוט הוא מפני שאין לנו שמות ותיבות אשר יציירו את הדברים אשר למעלה מגבולות בני אדם צרכותיהם והשגת חושיותיהם, גם המלאך ע״ש שליח מלאך נקרא ולא כפי עצמותו ומהותו. וגם הנשמה ע״ש הנשימה נאמרת [עיין רש״י בראשית ז׳ כ״ב] מפני שאין לנו שם על עצם המלאך ולא על עצם הנשמה, כמו כן הנביא אף שכמה פעמים נקרא איש אלקים [ברכה א׳ ובאיזה מקומות במלכים] ג״כ אינו מצייר בזה את עצם הנביא רק שד׳ דיבר בו כמו שמתרגם המתרגם בכ״מ על איש אלקים נביא דד׳, לכן קראו העם אותם לפי צרכיותיהם, וחלפו את שמותיהם לפי השימוש אשר שמשו להם הנביאים ביותר, כשהיו נביאים שעיקר פעולתם לישראל היתה תשובה והוראה, קראו לו נביא מלשון ניב שפתים [כפרש״י בשמות ז׳ א׳] וכפעולתם להגיד להם עתידות ושאר צרכיותיהם היתה יתירה, קראו להם רואה, וזה קראו לפנים רואה היינו שהעם קראו לו כן,

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלדים את בני ישראל לפני מותו ויאמר ה' מסיני בא וגו' ולולי דמסתפינא הייתי אומר שזהו כוונת נטילת לולב להעלות אל שורש הדעת ומשם לו"ק דז"א ומשם אל השכינה כמ"ש בפע"ח יעו"ש וז"ש וזאת הברכה ר"ל להמשיך הברכה אל השכינה הנק' זאת צריך שיהי' בסדר זה אשר ברך משה איש האלדים את בני ישראל וגו' ור"ל כי סוד הדעת הוא משה כנודע שהי' דורו דור דעה וז"ש אשר ברך והמשיך משה הדעת אל ו"ק הנק' אדם כנודע בסוד הקפה יעו"ש וז"ש איש ואח"כ אל השכינה הנק' אלדי' ומשם את בני ישראל והש"י יכפר ולהלביש דבר זה שהו' גם בכל העולמות ובכל אדם נ"ל דבארתי משנה דקדושין מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וכו' שהוא בסוד עד תאות גבעות עולם שכ' בזוהר לקבל השפע ואח"כ להשפיע וכו' יעו"ש ולהלביש דבר זה שיהי' האדם ג"כ מרכבה למדריגה זו שיעשה כך הוא דכ' בעוללת אפרים כל המגרש אשתו ראשונה וכו' כי התורה נק' אשתו ראשונה שנא' תורה צוה לנו משה מאורסה כדרשו בסנה' גוי שעוסק בתורה חייב מיתה וכו' ואשתי ממש היא אשה שני' וכו' ודפח"ח והנה מי שאינו רוצה לגרש אשתו ראשונה צריך שיעשה על סדר זה דבארתי במ"א ש"ס סנה' פ"ק אדני משה כלאם הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם וכ' התוס' פי' נבואתם כלה דאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה וכו' ויש להבין מה בעיה תוס' בזה מלבד מה שהקשה מוהרש"א דלסבר' יהושע שאין נבואת' אמת ומה צריך לכלות נבואת' וכו' יע"ש.