תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Quotation_auto על דברים לג:א

וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃

צרור המור על התורה

או נאמר שהטעם שהאריך משרע"ה בכל זה. הוא לפי שהיה לו לשאול מהשם דבר זר מאד. ולכן רצה לעשות הקדמה של פיוס. כי כן ראוי לכל שואל או אומר דבר זר לעשות הקדמה של פיוס. כמו שמצינו בדוד שאמר אמרת לה' אדוני אתה ומי לא יאמר כמו אלה. אבל פירושו לפי שהיה רוצה לומר דבר זר בראשונה. עשה הקדמה של פיוס. והדבר זר הוא שאמר טובתי בל עליך. כי טובותיו לא היו מהשם אלא בו בבחירתו. כי השם לא הכריח לשום בריה. ולפי מעשה ידיו עצבוהו ויכוננוהו. לזה אמר בראשונה אמרת לה' אדוני אתה. ואני מכיר שאתה מהוה העולם ויכול על הכל. אבל עם כל זה טובתי אני אומר. טובתי בל עליך. וכן בכאן לפי שמשה רבינו ע"ה היה רוצה לברך לראובן מה שלא רצה יעקב לברכו. לפי שנראה לו שחטא כנגדו וכנגד השם בענין בלהה. וכמו שפירשתי באומרו פחז כמים אל תותר. ולפי שיעקב סלק הדבר למשה. לפי שהיה בעל הבית דכתיב איש האלהים וכתיב בכל ביתי נאמן הוא. ולכן אמר יבא בעל הבית ויברכהו. לכן כתב בכאן וזאת הברכה אשר בירך משה. לפי שהיה איש האלהים ובעל הבית (את) [מכל] בנ"י כולם. ולפי שאולי היה דבר זר ושלא ברצון השם. לכן התחיל בדברי שבח וריצוי כנגד השם. ואמר ה' מסיני בא וזרח משעיר. וכולם לא רצו לקבל תורתך אלא בני ישראל כולם. וזהו אף חובב עמים לכולם ביחד. דכתיב השמרו לכם עלות בהר. ועם כל זה כל קדושיו בידיך. הם הקדושים אשר בארץ. וראשי ישראל ושבטיו הנגשים אל ה' בראשונה. דכתיב וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו. באופן שכשראו ישראל זה והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך תורה צוה לנו משה. ואח"כ מורשה לקהלת יעקב. כי כשראו שהיחידים וראשי השבטים נתקרבו אל השם נתקרבו כל ישראל. וזהו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם ראשי השבטים. ואח"כ יחד שבטי ישראל. ואחר שכל זה הטוב בראשי שבטיהם נמצא. ראוי הוא שיחי ראובן ואל ימות אע"פ שיהיה חייב מיתה. באופן שכל זה האריכות לא היה אלא כדי לרצות את השם שיכפר לראובן ויסכים בברכתו. וזהו שפתי צדיק ידעון רצון. יודעים לרצות בוראם. כדאיתא במדרש כותיים יודעים לבקש על הפתחים וכו' וזה הדבר נכון מאד. והוא דרך המדרש שאמרו על פסוק אז חללת יצועי עלה. אמר לו אביו בני אין לך רפואה עד שיבא אותו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים. ויפרסמך שאתה נקי מאותו חטא. וכבר כתבתי זה המאמר בפרשת כי תבא בענין הארורים. כי לזה שם ראובן בין המקללים. בענין שיאמר בפיו ארור שוכב עם אשת אביו. והחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וכו'. ואז ידעו ישראל שהיה נקי מאותו עון. ומתי בקש רחמים עליו. כשבירך לישראל ואמר יחי ראובן ואל ימות. מה ראה שהתחיל ואמר ה' מסיני בא. והלא בראש הדברים היל"ל יחי ראובן. משל למלך שנכנס למדינה והיה ראש המדינה שלהם חבוש בבית האסורים. יצאו הכל לקראתו והיו משחקין ומרקדין לפניו. אמר המלך כל הקלוס הזה למה. אמרו לו מפני שראש המדינה שלהם חבוש. אמר המלך גוזר אני שיוציאוהו מיד. כך היה משה שואל והולך כל הפרשה כולה ואומר וזאת הברכה. אמר לו הקב"ה משה כל הקילוס הזה למה. אמר לו בשביל ראובן יחי ראובן. אמר הקב"ה ואל ימות וכו' ע"כ. הרי ביארו בפירוש איך כל זה האריכות והקילוס הוא בשביל ראובן כמו שפירשתי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

איש האלהים אמר ריש לקיש אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו כשם שגוזר אדם על אשתו ועושה כך הקב"ה משה גוזר עליו ועושה. איש האלהים זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים. משה נקרא איש האלהים שנאמר משה איש האלהים. אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר ויבוא איש האלהים אל עלי. שמואל נקרא איש האלהים שנאמר הנה איש האלהים בעיר הזאת. דוד נקרא איש האלהים שנאמר כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עדו נקרא איש האלהים שנאמר ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה' אל בית אל, אליהו נקרא איש האלהים שנאמר איש האלהים תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך, אלישע נקרא איש האלהים שנאמר הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא. מיכה נקרא איש האלהים שנאמר ויגש איש האלהים וגו' אל מלך ישראל. אמוץ נקרא איש האלהים שנאמר ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבוא עמך צבא ישראל. לפני מותו וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל, אלא מה תלמוד לומר לפני מותו סמוך למיתתו. כיוצא בו אתה אומר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה', וכי תעלה על דעתנו שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל ומה תלמוד לומר לפני בא יום ה' סמוך לביאה. מה כתיב למעלה מן הענין הרי הוא אומר ומות בהר בא מלאך המות אצל משה והיה סבור שמסור בידו, כיון שראה אותו משה הזכיר עליו שם ועקדו והיה יושב ורואה היאך הוא מברך את ישראל שנאמר לפני מותו. בני ישראל מלמד שכל ישראל ברך כאחד אתם נצבים היום כולכם, חזר ופרטן אחד אחד בפני עצמו וחזר וכללן כולן בברכה אחת. אשריך ישראל אמר רבי אבין כל ימיו של משה היה מבקש לברך את ישראל ולא היה מניחו מלאך המות, מה עשה נטלו וכפתו והניחו תחת רגליו וברכן לפניו, חדא הוא דכתיב וזאת הברכה אשר ברך וגו' [לפני מותו] לפני מי לפני זה שהיה מושלך תחת רגליו, ומה ברכה ברכן הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

ויקבר אותו בגי. במה זכה משה שהקב"ה נתעסק בו אלא בשעה שהיו ישראל עסוקין בביזה היה מסבב את העיר שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף ולא מצאו, אחר שנתיגע הרבה פגעה בו סרח בת אשר אמרה לו רבינו משה למה אתה יגע כל כך, אמר לה [שלשה ימים ושלשה לילות סבבתי את העיר] לבקש ארונו של יוסף ואיני מוצאו, אמרה לו בוא עמי הוליכו לנהר נילוס, אמרה לו במקום הזה עשו ארון של עופרת של חמש מאות ככרים ונתנוהו בתוכו וחתומוהו והשליכוהו בתוך הנחל, שהחרטומים אמרו לפרעה רצונך שלא תצא אומה זו מתחת ידיך עשה שלא ימצאו עצמות יוסף ולא יצאו מכאן לעולם שכך השביען, מיד עמד משה על הנחל ואמר יוסף יוסף אתה ידעת היאך השבעת את ישראל פקד יפקד תן כבוד לאלקי ישראל ואל תעכב גאולתן של ישראל, מעשים יש לך בקש רחמים לפני בוראך ועלה מן התהום, מיד התחיל ארונו לפעפע ועולה מן התהום כקנה אחד, נטלו על כתפו וסבלו וכל ישראל אחריו מסובלים כספם וזהבם, אמר לו הקב"ה אם בעיניך דבר קטן שעשית חסד, גדול הוא בעיני שלא השגחת בכסף וזהב ואף אני ארד בכבודי ובעצמי לעשות עמך חסד כשתפטר מן העולם (כתוב בפסוק ויקח משה את עצמות יוסף עמו). ויקבור אותו בגי זה אחד משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר את עצמו, כיוצא בו זאת תורת הנזיר וגו' יביא אותו [והלא] הוא מביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו, כיוצא בו אתה אומר והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאין אותם והלא הןמשיאין את עצמן. ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור סימן בתוך סימן [ואפ"ה ולא ידע איש את קבורתו, וכבר שלחה מלכות אצל גיסטרא של בית פעור הראנו היכן משה קבור, עמדו למעלה נדמה להן למטה, למטה נדמה להן למעלה, נחלקו לשתי כתות אותן שעמדו למעלה נדמה להן למטה ואותן שעמדו למטה נדמה להן למעלה, לקיים מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו, אמר רבי חמא בר חנינא אף משה רבינו אינו יודע היכן הוא קבור, כתיב הכא ולא ידע איש וכתיב התם וזאת הברכה אשר ברך משה איש וגו', ומפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור. מה עשה משה חפר בארץ כבית דירה גדולה בנחלת בני גד וטמן חמה בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורין, וכל פעם ופעם שהיו ישראל חוטאין היה עולה ופוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשחית, לפיכך נקרא שמו פעור, והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה, וכשמת משה מה עשה הקב"ה נתן את קברו כנגדו [וכל זמן שישראל חוטאין והוא פוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשמיד את ישראל] והוא רואה את קברו כנגדו חוזר לאחוריו שנאמר ויקבר אותו בגי מול בית פעור:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פרק מלאפסוק הבא