חסידות על דברים לד:ו

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו׳ כבר התעוררו המפרשים ספיקות ותרי מינייהו דמדכר דכירו. הא׳ למה לא נזכר שמו של משה רבינו ע״ה במצוה זו ומה נשתנה מצוה זו מכל מצוות שבתורה שבכולן נאמר וידבר ה׳ אל משה דבר אל בני ישראל ובכאן העלים והם כי לא להזכיר שמו במצוה זו. והב׳ מפני מה ניתוסף הוא״ו במלת ואתה תצוה וגו׳ אמנם נקדים מאמר רז״ל בראשית בשביל התורה וכו׳ ובשביל ישראל והענין שכל אחד ואחד מישראל יש לו שורש נשמתו בתורה שהוא שורש כל השרשים של כלל נשמות ישראל ועל ידי זה יתאחדו נפשות ישראל בהשם יתברך בעת עוסקם בתורה דאורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא שהיה מבלתי אפשרי להיות העולם כי אם על ידי שנתאחד הקב״ה עם התורה כי הלא השם יתברך הוא אין סוף ובלתי בעל תכלית ואין לו גבול וקצבה ושיעור ולא היה באפשרי לברוא העולם הגשמי המוגבל בזמן ומקום כי אם באמצעות התורה שנתלבש הבורא יתברך שהוא אור מעטה לבושו ועל ידי זה יכול להיות צמצום להגביל בה זמן ומקום כי בתורה מצינו שיש לה איזה גבול וקצב ומדה כאמר רז״ל על פסוק (זכריה ה׳, ב׳) מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה שהיא התורה שיש לה מדה כמדתה שנתנו לה חז״ל בפירוש הפסוק הזה ולכן על ידה צמצם הבורא יתברך בתוך העולמות עד שברא עולם הזה בגבול ותכלית ולכן נקרא המדות המקובלים אצלנו בשם מדות מפני שככה מדד ושיער חכמתו יתברך כמה שיוכל העולם ליסבול אור שפעת חכמת אלהותו יתברך. וזהו פירוש הגמרא על פסוק ובו תדבק וכי אפשר לידבק בשכינה והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וגו׳ ולכאורה הדבר תמוה שהרי מכל מקום יפלא הדבר על לישנא דקרא דמשמע דהדביקות בו יתברך ממש ולא במדותיו וכי אפשר וגו׳ ואיך נוציא הפירוש מפשוטו לומר הדבק במדותיו ואין זה לשון הכתוב שהרי כתיב ובו תדבק דמשמע דוקא בו ולא במדותיו. אמנם יובן עם האמור למעלה שהמדות הם שנתצמצמו על ידי התלבשותו יתברך באור הוד מעטה לבושו יתברך שהיא התורה בהם י״ג מדות שהתורה שבעל פה נדרשת בהן מהתורה שבכתב והן הן הי״ג מדות שנזכרים בפסוק (שמות ל״ד, ו׳) ה׳ ה׳ אל רחום וגו׳ עליהם רמזו רז״ל מה הוא רחום וכו׳ וכשאדם עוסק בתורה בדביקות לשורש נשמתו ששם הוא בתורה כאמור נעשה אחדות אחד עם הבורא יתברך כביכול ולכן גם הפשוטו של מקרא אמת ובו תדבק בו ממש שהוא יתאחד במקורו שהתורה ושם נעשין אחדות אחד ממש וביארו רז״ל כיצד תהיה דבקותו בו יתברך ממש ותירצו שהוא על ידי מדותיו כאמור על ידי המדות שהתורה נדרשת בהן יוכל הוא לדבקה בו יתברך וזה שאמרו מה הוא רחום כו׳ שזהו עצה נכונה אל האדם אשר איננו יכול לעסוק בתורה תמיד על כל פנים יהיה תמכין דאורייתא שעל ידו יכול האיש העוסק בתורה ללמוד בדביקות האמור ולדבקה בו יתברך. והנה כבר כתוב אצלנו בפרשת תרומה כוונת המן הרשע שרצה בחודש זה דוקא על פי מאמר רז״ל מפני שבז׳ באדר מת משה ולא ידע וכו׳ והוא ענין והסתלקות הדעת בחי׳ משה אך הדעת אף על פי שנסתלק מזה העולם חזר לשורשו לעולמות עליונים ונגנז בתורה וזהו ולא ידע איש את קבורתו (דברים ל״ד, ו׳) שכל אחד ואחד משיג מה שהוא לומד כפי שכלו והדעת שיש לו הוא בחינת משה שנגנז בתורה אך שידע כל קבורת משה שיהיה לו כל הדעת של משה זה אי אפשר יעיין שם באריכות:

וזהו משנכנס אדר מרבין בשמחה והוא תמוה דהא עיקר הנס היה בי״ד ובט״ו בו ולמה התחילו בשמחה מתחלת החודש. אך דהנה שמות החדשים עלו מבבל ויש טעם לכל השמות של החדשים למה נקראים כך זה ניסן וזה אייר וכן כולם וטעם החודש אדר למה נקרא כך הוא מפני שבחודש זה נרמז א׳ ד״ר רצה לומר א׳ שהוא אלופו של עולם וכמו שכתוב אלוף נעורי אתה שכשם שאות א׳ הוא ראשון לכל האותיות כך השם יתברך הוא ראשון לכל הנמצאים וזהו ענין בחינת א׳ דר עם התחתונים שמשרה שכינתו עם התחתונים. והנה הרשע היה מפיל הגורל מיום ליום ומחודש לחודש לכלות את עמינו בית ישראל בחודש אדר מפני שבז׳ באדר מת משה רבינו ע״ה ולא ידע שבז׳ באדר נולד משה כמבואר בדברי רז״ל והענין דאיתא בזוהר הקדוש אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא עד שיתין רבוא דרי וזהו ענין בחינת הדעת שיש לכל אחד ואחד מישראל להשיג בתורה והכל על ידי הדעת בחינת משה שהוא היה הדעת של כל ישראל ויש לכל אחד ואחד ניצוץ דבר מה חלק מהדעת של משה רבינו ע״ה בכדי שידע ויבין ויסיג כל אחד ואחד בתורה כל חד וחד כפום שיעורא דיליה כפי בחינת משה שיש אצלו כך הוא מבין ומשיג בתורתו. ולכן אמרו רז״ל מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם והאיך יצוו על זה חז״ל לכל אדם שעל כל אדם אמרו משנה זו לקיימה והאיך יכול כל אדם לקיים זה הדבר הלא זה הוא אשר נשתבח משה רבינו ע״ה במדה זו בתורה כמו שאמר הכתוב (במדבר י״ב, ג׳) והאיש משה עניו מאוד מכל האדם גו׳ ואיך יזכה ילוד אשה אחר זולתו לבוא למדריגה זו אך הענין הוא מכו שאמור שיש לכל אחד ואחד מישראל בחינת משה והוא הדעת שלו ועל כן ציוו חז״ל מאוד מאוד הוי שפל רוח כי מאחר שיש לך בחינת משה שהרי יש לך דעת ואפילו אם הוא מעט מן המעט אף על פי כן הלא זה הוא בחינת משה שיש לך אם כן איפוא זאת עשו גם אתה כמו משה רבינו ע״ה להיות שפל רוח בחינת משה ואם גם זאת אין בך הלא אמרו רז״ל כל אדם שאין בו דעת נבילה טובה הימנו ואם יש לך אפילו מעט מן המעט תוכל לעשות כן להיות שפל רוח ועדיין אין זה מדריגת משה עצמו כי במשה נאמר שזכה והשיג ענוה שהיה לו השגה עצומה ונפלאה בזה. והנה נאמר במשה רבינו ע״ה (דברים ל״ד, ו׳) ולא ידע איש את קבורתו והוא על פי האמור שאתפשטותא דמשה בכל דרא ולזה ענין בחינת משה הוא גנוז באדם הישראלי ולא ידע איש את קברתו פירוש שלא ידעו היכן משה קבור וגנוז כי באמת הוא נגנז ונקבר בדעת של כל אחד ואחד מישראל כאמור וזהו ויקבור אותו בגיא פירוש שנגנז בחינת משה שהוא הדעת אצל מיש הוא שפל בעינו כגיא ואינו מתגאה שהמתגאה הוא כאלו עובד עבודה זרה ואין בו דעת בחינת משה וזה מול בית פעור רצה לומר שהדעת גנוז אצל מי שהוא שפל בעיניו והוא מנגד והיפוך בית פעור שהוא עבודה זרה שכל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה אכן העניו והשפלה וא מנגד לדבר זה והפכו ממש שם הדעת האמיתי גנוז וטמון:

וימת שם משה עבד ה' כו' על פי ה' כו' (דברים לד ה). אמרו חז"ל (סוטה י"ג ע"ב) משה רבינו לא מת, גמר שם שם כו'. וידוע בקושית אלקיכם כהן הוא, וקושית התוספת (ד"ה) איך נטמא. והתירוץ דהוא בן. ותירץ המרש"א (סנהדרין דף ל"ט) דהוא מת מצוה. וקושית היערות דבש דמכל מקום קנה מקומו, עיין ביערות דבש חלק ב' דף פ"ו עמוד ד'. והנה ויקבור אותו (דברים לד ו), דריש ר"י הוא קבר את עצמו, עיין ברש"י בנימוקי החומש בפסוקים הנ"ל. ויקבור אותו עיין בהראב"ע. אבל על פי ה', היינו שמת בנשיקה, ודאי קשה. אך אם לא מת רק שנראה כמיתה, לא קשה מידי. ועל פי זה מבואר וימת שם משה, היינו הגזירה שוה שלא מת, רק שנראה כמיתה, וראיה לדבר שנקרא עבד ה' ולא בן, אף אם הוא גדול מבן כנודע, מכל מקום לא הותר רק לבן, וגם בארץ מואב שהוא בחלקו של ראובן, ואם כן מבואר דלא הוי כמת מצוה, דאם כן היה קונה מקומו, ואף על פי כן על פי ה', שמע מינה דלא מת, והבן.