וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּיְ֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
מגלה עמוקות
אופן הרביעי
יש לתרץ קושיות ר' שמלאי במסכת סוטה דף י"ד (ע"א) מפני מה נתאווה משה לכנס לארץ ישראל, וכי לאכל מפריו היה צריך. והנה אומר אני שראה משה ברוח הקודש מה שאמרו במסכת ערכין דף ל"ב (ע"ב) שהקב"ה כעס על יהושע שלא התפלל על היצר הרע של עבודה זרה, כמו שעשה עזרה ואנשי כנסת הגדולה בבית השני שקראו בקול גדול בייא וכו' (כדאיתא ביומא דף ס"ט: וסנהדרין דף ס"ד.), ולכן כתיב בעזרא (נחמיה ח יז) לא ישבו ישראל בסוכת מימות יהושע בן נון, שמלת סוכות קאי על הקב"ה שפורס סכת שלום עליהם, והב"ה כעס על יהושע שלא העביר הוא היצר הרע מן העולם, לכן החסיר אות אחת משמו שהיא הה"א, וכתיב ישוע בן נון. ומקשה שם בגמרא למה לא כעס על משה שלא העביר עבודה זרה מהעולם. ותירץ התם משה לא היה לו זכות של ארץ ישראל להעבירו מן העולם, אבל יהושע שהיה לו זכות של ארץ ישראל, והיה יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה, לכן כעס עליו הקב"ה. אם כן אומר אני שדבר זה ראה משה ברוח הקודש, שמי שיש לו זכות של ארץ ישראל יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה מן העולם, בשביל זה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל. לכן כתיב לפני פרשה זו (דברים ג כא) ואת יהושע בן נון צויתי בעת ההיא, וכתיב מלת יהושע מלא בוי"ו, שרמז על אותו עניין שכתב שם בעזרא מימות יהושוע בן נון מלא בוי"ו אחר השי"ן. ולזה אמר כאן ואתחנן אל ה' בעת ההיא, רמז על אותו עת שנטלה הה"א מן יהושע, לאמר לדורות שהתפלה היתה לתקן הדורות מן עבודה זרה. לכן פתח ה' אלהים, למען שמו רצה לכנס לארץ ישראל. לזה אמר אתה החלות להראות את עבדך, שהראת לי ספרו של אדם הראשון שכתובים בו כל הדורות כמ"ש לעיל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכשבא לדורו של עזרא שהעביר עבודה זרה מן העולם, אמר רבש"ע אעברה נא, אני רוצה להעביר את יצר הרע של עבודה זרה עתה, ולכן צריך אני זכות של ארץ ישראל, ועל כן ואראה את הארץ. ובמלת נא מרומז גם כן עניין עבודה זרה, שכתב הרמב"ם ז"ל בספר הי"ד שלו (הלכות עבודה זרה) שיש בתורה נ"א לאוין בענינים השייכים לעבודה זרה, רמז באמרו אעברה נא, שרצוני להעביר נ"א לאוין השייכים להלכתא של עבודה זרה, ומלת אעברה בגימטריא עזרא, ר"ל מה שיעשה עזרא אעשה אני בכניסתי לארץ ישראל. והשיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל צריך אתה להקבר בעבר הירדן להכניע רב החובל שבקליפה שהוא קבור נגד קברו של משה, והוא חרו"ן א"ף עומד לקבל מש"ה חושבן דדין כחושבן דדין, וכשישראל חוטאין פוער פיו לבלוע אותם, וכשרואה קברו של משה חוזר לאחוריו וכדאיתא בפרקי ר' אליעזר (פמ"ה). וז"ש ונשב בגי מול בית פעור, ויקבר אותו בגי (דברים לד ו), לקביל פעור שפוער פיו לבלוע את ישראל, בשביל זה הוצרך להקבר בעבר הירדן. ועל עניין העברות עבודה זרה, אמר צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה כמ"ש (הושע ה' יא) הואיל העם הלך אחר הצו (סנהדרין נ"ו ע"ב), ולכן כעס הב"ה על יהושע על שלא העביר היצר הרע של עבודה זרה כמו שעשה עזרא, ומאחר שכן הוא אמר (ואחזקהו)[וחזקהו]ואמצהו בכל דבר השלמות.
יש לתרץ קושיות ר' שמלאי במסכת סוטה דף י"ד (ע"א) מפני מה נתאווה משה לכנס לארץ ישראל, וכי לאכל מפריו היה צריך. והנה אומר אני שראה משה ברוח הקודש מה שאמרו במסכת ערכין דף ל"ב (ע"ב) שהקב"ה כעס על יהושע שלא התפלל על היצר הרע של עבודה זרה, כמו שעשה עזרה ואנשי כנסת הגדולה בבית השני שקראו בקול גדול בייא וכו' (כדאיתא ביומא דף ס"ט: וסנהדרין דף ס"ד.), ולכן כתיב בעזרא (נחמיה ח יז) לא ישבו ישראל בסוכת מימות יהושע בן נון, שמלת סוכות קאי על הקב"ה שפורס סכת שלום עליהם, והב"ה כעס על יהושע שלא העביר הוא היצר הרע מן העולם, לכן החסיר אות אחת משמו שהיא הה"א, וכתיב ישוע בן נון. ומקשה שם בגמרא למה לא כעס על משה שלא העביר עבודה זרה מהעולם. ותירץ התם משה לא היה לו זכות של ארץ ישראל להעבירו מן העולם, אבל יהושע שהיה לו זכות של ארץ ישראל, והיה יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה, לכן כעס עליו הקב"ה. אם כן אומר אני שדבר זה ראה משה ברוח הקודש, שמי שיש לו זכות של ארץ ישראל יכול להעביר יצר הרע של עבודה זרה מן העולם, בשביל זה נתאוה משה ליכנס לארץ ישראל. לכן כתיב לפני פרשה זו (דברים ג כא) ואת יהושע בן נון צויתי בעת ההיא, וכתיב מלת יהושע מלא בוי"ו, שרמז על אותו עניין שכתב שם בעזרא מימות יהושוע בן נון מלא בוי"ו אחר השי"ן. ולזה אמר כאן ואתחנן אל ה' בעת ההיא, רמז על אותו עת שנטלה הה"א מן יהושע, לאמר לדורות שהתפלה היתה לתקן הדורות מן עבודה זרה. לכן פתח ה' אלהים, למען שמו רצה לכנס לארץ ישראל. לזה אמר אתה החלות להראות את עבדך, שהראת לי ספרו של אדם הראשון שכתובים בו כל הדורות כמ"ש לעיל (סנהדרין ל"ח ע"ב). וכשבא לדורו של עזרא שהעביר עבודה זרה מן העולם, אמר רבש"ע אעברה נא, אני רוצה להעביר את יצר הרע של עבודה זרה עתה, ולכן צריך אני זכות של ארץ ישראל, ועל כן ואראה את הארץ. ובמלת נא מרומז גם כן עניין עבודה זרה, שכתב הרמב"ם ז"ל בספר הי"ד שלו (הלכות עבודה זרה) שיש בתורה נ"א לאוין בענינים השייכים לעבודה זרה, רמז באמרו אעברה נא, שרצוני להעביר נ"א לאוין השייכים להלכתא של עבודה זרה, ומלת אעברה בגימטריא עזרא, ר"ל מה שיעשה עזרא אעשה אני בכניסתי לארץ ישראל. והשיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל צריך אתה להקבר בעבר הירדן להכניע רב החובל שבקליפה שהוא קבור נגד קברו של משה, והוא חרו"ן א"ף עומד לקבל מש"ה חושבן דדין כחושבן דדין, וכשישראל חוטאין פוער פיו לבלוע אותם, וכשרואה קברו של משה חוזר לאחוריו וכדאיתא בפרקי ר' אליעזר (פמ"ה). וז"ש ונשב בגי מול בית פעור, ויקבר אותו בגי (דברים לד ו), לקביל פעור שפוער פיו לבלוע את ישראל, בשביל זה הוצרך להקבר בעבר הירדן. ועל עניין העברות עבודה זרה, אמר צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה כמ"ש (הושע ה' יא) הואיל העם הלך אחר הצו (סנהדרין נ"ו ע"ב), ולכן כעס הב"ה על יהושע על שלא העביר היצר הרע של עבודה זרה כמו שעשה עזרא, ומאחר שכן הוא אמר (ואחזקהו)[וחזקהו]ואמצהו בכל דבר השלמות.
מגלה עמוקות
אופן אחד ועשרים
טעם ג' למה הוצרך משה להקבר בעבר הירדן. לפי שהוא העביר ט' קליפות, כמבואר בפסוק (במדבר לב ג) עטרות ודיבון, שבאו בני גד למשה ליקח חלקם בעבר הירדן, והקליפה העשירית שהוא חרון אף, לא יכול משה להכניע בחייו רק אחר מותו, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן (חולין ז' ע"ב). והנה זה היה תפלת משה שאמר ואתחנן, שרצה להעביר הקליפה שהיא נקראת חנם, כמ"ש בפסוק (במדבר יא ה) אשר אכלנו במצרים חנם, וכן הוא אומר והרבה פצעי חנם (איוב ט' יז), שהיא הקליפה. ולכן נקרא גיהנם, שעל עסקי חנם באו שם, ר"ל שמתעסקים בקליפה. וזה נרמז במלת ואתחנן שהוא מורה על חנם, שביקש משה בעת ההיא שהרג סיחון ועוג שהם היו בעיקר הקליפה, ועל זה ביקש משה אתה החלות להראות, שאני התחלתי להכניע כח הקליפות בעולם, לכן אעברה נא, כשאני אהיה בארץ ישראל אני אעביר שאר כוחות הקליפות בעולם. והשיב לו הקב"ה מזה הטעם שאתה רוצה ליכנס לארץ ישראל להעביר כח הקליפה רב לך, רב החובל שהוא ראש לעשרה קליפות שהוא קבור כנגד בעל פעור, לכן צריך אתה להיות קבור בכאן להכניע רב החובל, לכן אל תוסף דבר אלי, כי בכאן אתה צריך לעלות ולהכניע ראש הפסגה, שהוא בגימטריא מחיצ"ה ש"ל ברז"ל שמפסקת בינינו ובין אלהינו (ברכות ל"ב ע"ב), וחוזר ומפרש ונשב בגיא, שהוצרך משה להיות קבור בגיא, כמ"ש (פרקי דר"א פמ"ה) ויקבור אותו בגיא מול בית פעור (דברים לד ו), שפוער פיו ורוצה לכלות את ישראל, וכשהוא רואה קברו של משה חוזר לאחוריו. ועל זה אמר אם אתה עובר את הירדן ישראל יאבדו (תנחומא ואתחנן סי' ו'), שלא יהיה להם מי שיגין על חרון אף שפוער פיו לכלות את ישראל כשהם חוטאים:
טעם ג' למה הוצרך משה להקבר בעבר הירדן. לפי שהוא העביר ט' קליפות, כמבואר בפסוק (במדבר לב ג) עטרות ודיבון, שבאו בני גד למשה ליקח חלקם בעבר הירדן, והקליפה העשירית שהוא חרון אף, לא יכול משה להכניע בחייו רק אחר מותו, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן (חולין ז' ע"ב). והנה זה היה תפלת משה שאמר ואתחנן, שרצה להעביר הקליפה שהיא נקראת חנם, כמ"ש בפסוק (במדבר יא ה) אשר אכלנו במצרים חנם, וכן הוא אומר והרבה פצעי חנם (איוב ט' יז), שהיא הקליפה. ולכן נקרא גיהנם, שעל עסקי חנם באו שם, ר"ל שמתעסקים בקליפה. וזה נרמז במלת ואתחנן שהוא מורה על חנם, שביקש משה בעת ההיא שהרג סיחון ועוג שהם היו בעיקר הקליפה, ועל זה ביקש משה אתה החלות להראות, שאני התחלתי להכניע כח הקליפות בעולם, לכן אעברה נא, כשאני אהיה בארץ ישראל אני אעביר שאר כוחות הקליפות בעולם. והשיב לו הקב"ה מזה הטעם שאתה רוצה ליכנס לארץ ישראל להעביר כח הקליפה רב לך, רב החובל שהוא ראש לעשרה קליפות שהוא קבור כנגד בעל פעור, לכן צריך אתה להיות קבור בכאן להכניע רב החובל, לכן אל תוסף דבר אלי, כי בכאן אתה צריך לעלות ולהכניע ראש הפסגה, שהוא בגימטריא מחיצ"ה ש"ל ברז"ל שמפסקת בינינו ובין אלהינו (ברכות ל"ב ע"ב), וחוזר ומפרש ונשב בגיא, שהוצרך משה להיות קבור בגיא, כמ"ש (פרקי דר"א פמ"ה) ויקבור אותו בגיא מול בית פעור (דברים לד ו), שפוער פיו ורוצה לכלות את ישראל, וכשהוא רואה קברו של משה חוזר לאחוריו. ועל זה אמר אם אתה עובר את הירדן ישראל יאבדו (תנחומא ואתחנן סי' ו'), שלא יהיה להם מי שיגין על חרון אף שפוער פיו לכלות את ישראל כשהם חוטאים:
מגלה עמוקות
אופן סז
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') שהקב"ה השיב למשה כשהפציר מאוד בכניסת הארץ, כשיהיה בארץ ישראל אז יקבר משה כשאר בני אדם, אבל בעבר הירדן אני בעצמי אתעסק עמך, כמ"ש ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). לפי זה יהיה פירוש הפסוק בעת ההיא, כשמת אהרן וראה שמת בנשיקה, דאיתא במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז תשפ"ז) שעל ג' חלקים נחלקה מיתת אהרן, מתחלה בא הענן עד קרסולו של אהרן, ואמר משה רואה אתה, אמר לו אינו כלום, אחר כך על יריכו, ואחר כך על צוארו (עיין בילקוט פרשת מסעי), הכוונה של ג' חלקים אלו, הם ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, בקרסולו כנגד עולם העשייה, עד יריכיו עולם היצירה, עד צוארו עולם הבריאה. הנה נתאוה משה לאותו מיתה של אהרן, לכן אמר ואתחנן בנ' שהיא השכינה, כדאיתא בזוהר בהעלותך עמוד ק' (זוהר ח"ג קנ"ה ע"א) נו"ן של בנסוע הארון (במדבר י לה), שהוא סוד שכינה, ולכן אין נ' באשרי. ורצה משה שתצא נשמתו על ידי השכינה על פי ה', לכן אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, באותו עת שמת אהרן על פי ה', אז התחיל לבקש. וזכר ג' דרגין אתה החלות להראות אותי במיתת אחי אהרן ג' דרגין, את גדלך זה אברהם, שסודו נפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) שהוא בעשייה, ולכן הראה לו הקב"ה הענן עד קרסוליו שהוא כנגד העשייה. ידך החזקה, יצחק תמן רוח ביצירה, כי שם ע' שרים של מטטרון, ע' נחלקים לה' ידות, ר"ל ה' פעמים י"ד, י"ד שרים למזרח, י"ד למערב, י"ד לצפון, י"ד לדרום, י"ד למעלה, הרי ע' שרים. לכן אמר את י"דך החזקה, שהוא ביצירה תבנית י"ד, אשר מי אל לקביל עולם הבריאה, תמן יעקב שנקרא אל (מגילה י"ח ע"א), ודיוקנא שלו חקוקה בכסא הכבוד שהוא בבינה (במ"ר פ"ד א'), נקראת אשר מ"י אל. ולכן בקש ליכנוס לארץ ישראל שיהיה מיתתו על ידי כרובים בגימטריא אעבר"ה, לכן רצה להיות בארץ, כי שם בארץ ישראל לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ר"ל מלוי של ארץ ישראל שהוא החלל שבה, הוא גם כן לה' שאין שום קליפה ומלאך המות שולט בארץ ישראל, כמ"ש לעיל אעבר"ה נ"א וארא"ה, בגימטריא מלאך המות, ר"ל שרצה להעביר שלא יהא מיתתו על ידי מלאך המות. השיב הקב"ה אדרבה כאן בעבר הירדן רב לך, הרב בעצמו שהוא הקב"ה יתעסק עמך כמ"ש (במדרש פרשה זו), בארץ ישראל יהיה הקבורה שלך על ידי בני אדם, אבל בכאן וישב בגיא כמאן דאמר ויקבור אותו בגיא, והקב"ה מתעסק עמו משה מת מוטל בכנפי השכינה (סוטה י"ג ע"ב):
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') שהקב"ה השיב למשה כשהפציר מאוד בכניסת הארץ, כשיהיה בארץ ישראל אז יקבר משה כשאר בני אדם, אבל בעבר הירדן אני בעצמי אתעסק עמך, כמ"ש ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). לפי זה יהיה פירוש הפסוק בעת ההיא, כשמת אהרן וראה שמת בנשיקה, דאיתא במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז תשפ"ז) שעל ג' חלקים נחלקה מיתת אהרן, מתחלה בא הענן עד קרסולו של אהרן, ואמר משה רואה אתה, אמר לו אינו כלום, אחר כך על יריכו, ואחר כך על צוארו (עיין בילקוט פרשת מסעי), הכוונה של ג' חלקים אלו, הם ג' עולמות בריאה יצירה עשיה, בקרסולו כנגד עולם העשייה, עד יריכיו עולם היצירה, עד צוארו עולם הבריאה. הנה נתאוה משה לאותו מיתה של אהרן, לכן אמר ואתחנן בנ' שהיא השכינה, כדאיתא בזוהר בהעלותך עמוד ק' (זוהר ח"ג קנ"ה ע"א) נו"ן של בנסוע הארון (במדבר י לה), שהוא סוד שכינה, ולכן אין נ' באשרי. ורצה משה שתצא נשמתו על ידי השכינה על פי ה', לכן אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, באותו עת שמת אהרן על פי ה', אז התחיל לבקש. וזכר ג' דרגין אתה החלות להראות אותי במיתת אחי אהרן ג' דרגין, את גדלך זה אברהם, שסודו נפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) שהוא בעשייה, ולכן הראה לו הקב"ה הענן עד קרסוליו שהוא כנגד העשייה. ידך החזקה, יצחק תמן רוח ביצירה, כי שם ע' שרים של מטטרון, ע' נחלקים לה' ידות, ר"ל ה' פעמים י"ד, י"ד שרים למזרח, י"ד למערב, י"ד לצפון, י"ד לדרום, י"ד למעלה, הרי ע' שרים. לכן אמר את י"דך החזקה, שהוא ביצירה תבנית י"ד, אשר מי אל לקביל עולם הבריאה, תמן יעקב שנקרא אל (מגילה י"ח ע"א), ודיוקנא שלו חקוקה בכסא הכבוד שהוא בבינה (במ"ר פ"ד א'), נקראת אשר מ"י אל. ולכן בקש ליכנוס לארץ ישראל שיהיה מיתתו על ידי כרובים בגימטריא אעבר"ה, לכן רצה להיות בארץ, כי שם בארץ ישראל לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ר"ל מלוי של ארץ ישראל שהוא החלל שבה, הוא גם כן לה' שאין שום קליפה ומלאך המות שולט בארץ ישראל, כמ"ש לעיל אעבר"ה נ"א וארא"ה, בגימטריא מלאך המות, ר"ל שרצה להעביר שלא יהא מיתתו על ידי מלאך המות. השיב הקב"ה אדרבה כאן בעבר הירדן רב לך, הרב בעצמו שהוא הקב"ה יתעסק עמך כמ"ש (במדרש פרשה זו), בארץ ישראל יהיה הקבורה שלך על ידי בני אדם, אבל בכאן וישב בגיא כמאן דאמר ויקבור אותו בגיא, והקב"ה מתעסק עמו משה מת מוטל בכנפי השכינה (סוטה י"ג ע"ב):