חסידות על דניאל ז:ז

ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש סמוך להנ"ל ובב"ר פ' ס"ה, ר' פנחס בשם ר' סימון מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים משה ואסף משה אמר ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער, ונראה הפי' דכולם לא ראו צורתה כי בדניאל מפורש צורת החיות שנמשל המלכיות בהם קדמיתא כארי' וכו' ובמלכות הרביעית לא ראה לה צורה אלא נהיא משניא מן כל חיותא די קדמי', ומשה ואסף ראו אותה בצורת חזיר, והטעם שכולם לא ראו לה צורה יובן בהקדם דברי המדרש ויקרא פ' כ"ט מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ע' עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקב"ה ואתה אל תירא עבדי יעקב אפי' הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו הה"ד אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך עכ"ד, ויש לפרש של בבל עולה ע' עווקים היינו שלא הי' כח בשר ההוא לעלות יותר וכן מדי ויון כי כח הקליפה הוא בגבול וגדר, אבל כח שר מלכות הרביעית כח הנצמח מן הרכבה של שלש שהוא כח גדול מאד כח רע מופשט מכל צורה, והוא כמעט שאי אפשר לשער גודל כחו, ע"כ הי' עולה ולא יודע כמה, אלא מ"מ אי אפשר לעלות יותר מהגבול שהרי הוא צריך להחזיר המלכות לבעלי', א"כ הירידה אינה מפאת שכלתה כחה, שהרי כחה עוד חזק לעלות יותר ויותר אלא שהמניעה שצריכה להחזיר המלכות, ועתה יובן דכל הנביאים לא יכלו לעמוד על צורת חי' זו, כי צורתו של חי' מגביל כחו, למשל כח ארי' הוא כך וכחו של דוב כך, אבל חי' הרביעית שכחה עוד יותר לא הי' יכולין להגביל לה צורה באשר הוא כח רע מופשט מצורה, אלא משה ואסף ראו צורתה בדמות חזיר, היינו שבמדרש סוף שמיני ולמה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעלי' הה"ד ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, א"כ היינו צורתה שעתיד להחזיר המלכות, וזה גבול וגדר שלה, אף שמצד עצמה יש לה עוד כח ואינה נגבלת בצורה זו, אבל מצד מי שהמלכות שלו ניתן צורה לחי' ההוא, והוא פירוש נכון:

ונראה שמלכות בבל מקבלת למרה אדומה בנפש, ובמתכיות הוא זהב, וכתיב אנת הוא רישא דדהבא, ובמדרש שפרה אדומה זו בבל, ויסודה יסוד אש שממנה הגיאות העולה הוא למעלה והכעס והחימה, וזה מצינו בנבוכדנצר שנתגאה ואמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, ונמצא אצלו הכעס והחימה ביותר, ובמדרש פ' לך אימה זו בבל שנאמר באדיין נבוכדנצר התמלא חימה, הרי שזה הי' מהותו, ושורש מלכות בבל הוא האחרון מד' גוליירין בישין שהוא "חימה", מלכות מדי מקביל למרה לבנה, ובמתכיות כסף כמ"ש חדוהי ודרעוהי די כסף, ויסודה מים שממנה בקשת התענוגים והתאוה וסעודת אחשורוש לעד וכמ"ש מהר"ל בספר נר מצוה שכל ענינה של מלכות זו למלאות נפשם המתאוה וכמ"ש בדניאל קומי אכלי בשר שגיא, ושורש מלכות מדי הוא הראשון מד' גוליירין בישין שהוא "עון" וסתם עון הוא התאוה וכמ"ש הן בעון חוללתי, מלכות יון מקבלת למרה ירוקה שבנפש, ובמתכיות הוא נחושת כמ"ש מעוהי וירכוהי די נחש, ויסודה רוח שממנה תאוות הממשלה ולרדוף באף את מי שאינו נכנע אלי', ושורש מלכות יון הוא השלישי מגוליירין בישין שהוא "אף", מלכות הרשעה מקבלת למרה שחורה שבנפש ובמתכיות הוא ברזל ראש המשחיתים וחרס כמ"ש בדניאל, ויסודה יסוד עפר, וכמו עפר שהוא מבלה ומכלה את הכל כך טבע מלכות הזאת להשחית את הכל כמ"ש בדניאל אכלה ומדקא ושארה ברגלי' רפסה, וכמו שהאריך מהר"ל בספר הנצח, וכמו טבע בעלי מרה השחורה שהם שונאי המציאות כנודע, ושורש מלכות הרשעה הוא השני מגוליירין בישין שהוא "משחית", ובמדרש פ' תרומה וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת זהב זו בבל וכו', כסף זו מדי וכו', נחושת זו יון וכו', אבל ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן למה שנמשל בו אדום הרשעה ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקב"ה דורן לעת"ל חוץ מאדום וכו':

ובזה יובן הא דכתיב (בראשית כה כו) וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. וכבר עמדו על זה המפרשים למה אחז בעקבו דוקא. וגם למה נקרא יעקב על שם העקב. ולפי מ"ש יתכן, כי הנה האברבנאל כתב הטעם דלמה כתיב (בראשית כה כד) תומים חסר ולא תאומים, דהוא לרמז שהיו שני העוברים תומים ושלמים זה לצדקתו וזה לרשעו, זה צדיק תמים וזה רשע תמים, עד כאן דבריו ודפח"ח. והנה יש להבין לפי דבריו שמהבטן היו תומים זה לצדקו וזה לרשעו, אם כן מה התערבות היה להם שיהיה הבחירה חפשית בשניהם. אך הנה ידוע מה שפירש מהרש"א בחידושי אגדות (מגילה י"א ע"א) על הפסוק (תהלים קכד א) לולי ה' שהיה לנו וכו', עיין שם. דהנה עשו נקרא חזיר היער (תהלים פ יד) קליפת חזיר, כמו דאיתא במדרש (ב"ר ס"ג ח') אתון קריתין לחזירתכון שם וכו'. ולפירושי יומתק מאד הא דאמר המדרש בלשון הזה דוקא בפסוק הזה, דהנה יש בו סימן טומאה בפיו וסימן טהרה ברגל, והוא מהתערבות של יעקב, ועל כן יעקב נאחז בו שם, והוא גם כן מזיק לו קצת משם, כדכתיב (דניאל ז ז) ושארה רפסה (וכפירוש מהרש"א שם יובאו דבריו למטה). וזה מפרש הפסוק וידו אוחזת בעקב עשו שהוא סימן הטהרה, על כן יש להם קצת התערבות, על כן ויקרא שמו יעקב כי זה עיקר החשיבות של יעקב, דבלא זה היה מוכרח ולכך נקרא על שם העקב, והבן. לפי שמבואר מזה הפסוק דעשו הוא חזיר, על כן יפה אמר המדרש על ויקרא שמו יעקב הנסמך לו בפסוק זה, אתון קריתון לחזירתכון שם, אף אני קורא לבני בכורי שם כנ"ל.