שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה לְא֤וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ׃
יקר מפז
לכן בזאת יכופר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו. וי"ל למה פתח בזאת לשון נקיבה וסיים בזה לשון זכר וי"ל דכתיב (חבקוק ג, יא) שמש וירח עמד זבולה וצ"ל למה לא כתיב עמדו זבולם אלא שמש וירח זה הקב"ה דכתיב שמש ומגן ה' וכמו דאי' ששאל מין א' אתם אומרים שכל בי' עשרה שכינתא שריא והלא כמה בי' עשרה בעולם וכמה שכינות יש והשיב לו זריחת השמש שבביתך למה אין אתה מגרשה מביתך אלא מפני שממלא כל העולם. ומה השמש שהוא רק אחת ממשמשיו כך הקב"ה לא כ"ש הרי שדימו חז"ל אותו כביכול לשמש ונבאר זה דכמו השמש הוא אור זורח בכל יום בלי גרעון. והירח זורחת פעמים בתוספת ופעמים בגרעון שאם היא עומדת בכיון נגד השמש גדל אורה וכל מה שמתרחקת מהשמש נגרע מערכה כן הקב"ה כביכול זורח בכל העולמות באין גירעון ח"ו אלא הגירעון הוא בהמקבלים שאם אדם עובד ה' כראוי אז זורח בו הקב"ה וזה נקראת שכינה שכן יה וכן מצינו בנתן צוציתא שהי' נואף כל ימיו ובסוף תבע לזונה א' ואמרה לו אוקיר למרך ועי"ז כבש יצרו ועשה תשובה והי' מאיר צוציתא דנורא באנפוהי. ואם ב"א אינם עובדים כראוי ח"ו אזי הוא כמו פגם הירח כביכול ולא שהפגם הוא בו ח"ו רק הפגם הוא מה שהי"ת ראה ח"ו בצרתם ועושה עצמו כביכול כלא יכול להושיע כמו שבארתי הפ' ועתה הנה צעקת ב"י באה אלי ואמרו חז"ל כ"מ שנאמר הנה הוא שמחה וצ"ל מלת הנה שנא' כאן מפני שאם ח"ו עוברים רצונו אזי ח"ו התפלות צועקים כי אינם יכולים ליכנס לפניו ית' והוא צער לפניו שרואה בניו בצרה ואין מושיע כמאמר המשורר עורה למה תישן ה' הגם שאין שינה לפניו ח"ו שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אלא שאם ח"ו עוברים רצונו עושה עצמו כישן ולא יכול להושיע כביכול וזה אמר הקב"ה למשה ועתה הנה הוא שמחה שצעקת ב"י בא אלי ושמחה לפני שאושיע את בני. וז"פ הכתוב לכן בזאת יכופר עון יעקב שתראה לעשות תשובה כ"כ עד שיכופר הפגם שפגמתי בזאת וזה כל פרי הסר חטאתו ר"ל שתעשו תשובה כדי שיהי' להקב"ה תענוג במה שנקרא זה שישפיע לב"י כל טוב כי פרי ר"ל תענוג. לא יקומו האשרים והחמנים אשרים וחמנים הם עון זרע לבטלה ח"ו שהוא כמו אשירה אילן שנטעו תחלה לע"ז וחמנים ר"ל הנבראים ממנה הם כמו אלילים וצריך לעשות תשובה ובפרט בימי שובבים שמסוגלים לזה כדי שלא יהי' קיום לאשירים וחמנים ואם יעשה תשובה אזי וזה כל פרי יהיה תענוג לפניו ית' מה שיהי' נקרא זה ויושיע את עמו ב"י ב"ב אמן:
עבודת ישראל
דבר אל אהרן וגו' בהעלותך במדרש זש"ה יראו את ה' קדושיו כו' את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב כו' ואהרן לא הקריב כו' אמר לו הקב"ה כו' לגדולה מזו אתה מתוקן כו' אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות כו' אינן בטלין לעולם ע"כ (כי מאחר שאפרים ג"כ הקריב הרי נשלם כבר הי"ב שבטים נגד רגלי המרכבה) הנה אהרן נק' שושבינא דמטרוניתא ואחז"ל הבכור והמעשר וכבר כתבנו לעיל כי חכמה תתאה היא כלי לחכמה עילאה ואהרן שורש נשמתו מבחי' אבא והוא המעמיד כנ"י לפניו ית' וציוהו השי"ת שבהעלותו את הנרו' היא כנ"י לפניו ית' יעלה אותה כאשר היתה בשורש המחשבה וזהו שתהא שלהבת עולם מאליה לשון מע"ל י"ה כי עי"ן בא' מתחלף כמ"ש סוד שלהבת ברחיצת חמין בע"ש ועיקר העלתה וקבלתה ממנו ית' ע"י עמודא דאמצעית' היינו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי ע"י הקצוות א"א לקבל שלא יתאחזו ח"ו החיצונים משא"כ לע"ל כשיהיו העולמות בתיקונם כתי' כי ימין ושמאל תפרוצו ולא יהיה פחד מעשו וישמעאל כי זרעך גוים יירש כו' וז"ש המד' הקרבנות הם בזמן בהמ"ק אבל הנרות אינן בטלים לעולם דלכאורה תמוה היכן הן הנרות בזמן הזה: ואם כוונתו יהא על נרות חנוכה כמ"ש המתפרשים הלא בגלות בבל גם מצות חנוכה עדיין לא היה ולפי מה שכתבתי יובן דזו ההכנה היתה בפרט על ימי החורבן עד שיהיה העולמות בתיקונן כי נשמת אהרן היא הכלי לזה וזהו אמרם ז"ל וכן הברכות כו' אינן בטלין לעולם כי ברכת כהנים על ידי בחינת אב"א ולזה נתקן בברכת כהנים האמורה מפי אהרן שצריך שיהא המברך מרכבה לפה אהרן ואמר הנתוב ויעש כן אהרן כו' כי יש צדיקים המלהיבים נשמות בנ"י לעבודתו ית' בתחלה ואח"כ לפעמים אין קיום ח"ו לאותן אנשים בתמידות בעבודת השם משא"כ אהרן קדוש ה' לא שינה מהעמדת כנ"י היא מטרוניתא קדישא לפניו ית' כל הימים שיהיה כלי למחשבה עליונה להאירם מאור הגנוז וז"ש במדרש גדול אורו של הקב"ה החמה והלבנה מאירין לעולם ומהיכן הן מאירין מזיקוקי אור של מעלה הן חוטפין שנאמר לאור חציך יהלכו כי ח"ץ גימ' הוי"ה חס"ד ומשם מקבלין האור והתיבה עצמה ג"כ מורה לזה כי ח הוא חכמ"ה המשפיע לבי"נה וצ היא ינ ומשפיע לנו"ן ע"י הי' ומשם באה השפע לכנ"י ע"י הצדיק היינו יו"ד מחצי"ך ובשורש הוא לנוגה ברק חניתך שהוא כמין ברק והבן בזה: ואמר עוד גדול אור שלמעלה שלא ניתן לבריות אלא אחד ממאה שנאמר ידע מ"ה בחשוכא כי השם מ"ה הוא במילוי אלפי"ן ולכך דרשו רז"ל מ"ה לשם מאה ובכ"מ שתמצא דרש זה פי' בחי' מ"ה הוא נתחבר בשורש כל השרשים הנק' אפיסה הנק' למקובלים בשם חושך לרוב תעלומו ומשם מאירין החמה והלבנה הידועים ואמר אל מול פני המנורה כו' אר"י ב"ר נמנעה השמחה מן הרשעי' וניתנה לצדיקים היינו ע"י שתמנע השמחה מהרשעי' היינו החיצונים שלא יתאחזו ח"ו כו' וניתנה לבנ"י שהוצרך הקב"ה לישב עם בשר ודם בנר כי עמודא דאמצעיתא נק' ב"ו על שם הרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת כנודע בנ"ר היינו היחוד העולה נ"ר: וכביכול ע"י הכשרת מעשיהם מתלבש ית"ש בבחינת תפארת ישראל ומתייחד עמהם בג' יחודים העולי' נ"ר:
ישמח משה
עוד נ"ל טעם שרצה משה שלא ישרף חלקם בתמידי צבור (תנחומא קרח סי' ז'), על פי מ"ש הנזר הקודש (בב"ר פ' ג' סי' ז') על המדרש שמש וירח עמד זבולה וכו' (חבקוק ג יא). והיוצא מדבריו דהתמידין הם לתיקון המאורות. ונ"ל שזה פירוש הפסוק (במדבר כח ג) שנים ליום, ר"ל עבור תיקון היום, דהיינו תיקון שמש וירח, כי ערב ובקר הם יום אחד (בראשית א ה), והבן. והנה לדעת המעררים שהעבודה יהיה בלוים, אם כן אין תיקון להמאורות ואין תועלת בתמידין, לכך חלקם לא ישרף כי לשיטתם אין בהם מועיל בתמידין, ודוק.