חסידות על יהושע י:יג

המדרש בשעה שאמר הקב"ה למשה לא תעבור את הירדן (דברים ג כז), אמר משה יחי ראובן ואל ימות (דברים לג ו). על פי המבואר בחלומו של יוסף, דאיתא דאמרו השבטים דמהירח הוא דבר בטל, עיין ברש"י בנימוקי החומש (בראשית לז י, ד"ה הבוא). ועיין בב"ר פרשה פ"ד סי' יו"ד (ב"ר פ"ד י') אמר ר' יצחק אמר יהושיע לשמש, לא כך ראה אבא בחלום השמש והירח משתחוים (בראשית לז ט), אף אתה דום מלפני, שנאמר (יהושע י יג) וידום השמש והירח עמד וכו'. נ"ל שכוונתו שאז נגמר קיום החלום שהשמש והירח נכנעו לו, והבן. ועיין בנזר הקודש שם לדרכו דהחלום השני על זרעו, עיין שם. ואם כן ליכא דבר בטל. והנה שם בבראשית רבה (ב"ר פ"ד) סימן ט"ו איתא אמר ראובן הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה, והוא מונה אותי עם אחי, שנאמר ואחד עשר כוכבים כו'. מבואר שראובן היה תולה בקיום החלום, ועיין שם בנזר הקודש מה שפירש על פסוק (בראשית לז ל) והילד איננו ואני אנה אני בא. והנה אם הוי אמרינן דיש בו דברים בטילים, גם לראובן אין ראיה, אבל כיון דאין בו דבר בטל, וצריך לומר דעל ידי מלאך אין בו דבר בטל כמ"ש נזר הקודש שם סי' יו"ד, אם כן גם לראובן יש ראיה. וזה דברי המדרש דבשעה שאמר הקב"ה למשה לא תעבור וכו', (דברים ג כח) וצו את יהושיע כי הוא יעבור וגומר כמפרש בקרא, אם כן ידע דהעמדת החמה ולבנה יהיה על ידו של יהושיע, ואם כן יתקיים חלומו של יוסף לגמרי ואין בו דבר בטל, אם כן אמר יחי ראובן וכו', והבן.

ועל פי דרך הקודש האמור בזוהר הק' (ח"א ט"ז ע"ב) יה"י או"ר, רמז להתפשטות חיות האור אין סוף ב"ה בתוך כל עלמין, ויה"י או"ר רמז לצמצום אור במדה. ולפי זה יהיה שיעור הכתוב ויאמר אלקים יה"י או"ר ויה"י או"ר, רצ"ל ויה"י אור אינו סיפור מעשה מדברי התורה, רק הוא ממאמר הש"י שאמר תרווייהו יהי אור ויהי אור היינו צמצום והתפשטות, (ולזה מן הצורך לעבודתינו להש"י בירא"ה ואהב"ה צמצום והתפשטות, הבן הדבר). ובזה פירש הרב בספר ברית כהונת עולם פסוק (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויה"י. רצ"ל גם ויה"י או"ר אמר הש"י ואינו ספור, ולזה אמר ויהי כי הוא צוה ויעמוד, מלשון ויעמ"ד השמש (יהושע י יג) , רצ"ל שיתצמצם ולא יתפשט עוד. וגם כפשוטו לפי זה הוא צוה ויעמד, שיהיה עמידה וקיום לעולמות, שאלו היו מתפשט האור בלי שיעור, לא היה ביכולת העולם לסבול הבהירות והיה מתבטל העולם. יצא לנו מספור הזה בתורה שמאת הש"י לא יצא הרעות ומניעות הטובה הוא לטובה, הגם שנראה לדעתו שהוא רע ח"ו, היודע תעלומות הוא יודע הטובה המגעת מזה. ועל פי זה תבין יהי"י או"ר, בגימטריא רל"ב ראשית התפשטות שמו ית' ושפעו המחיה כל העולמות, הלא המה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בגימטריא רל"ב, ויה"י או"ר בגימטריא רח"ל סוף מעשה במחשבה תחילה להתצמצם האור בשיעור מוגבל, ומשם והלאה נעשה מסך הבריאה כנודע. וזהו שתמצא בקהלת (ג ב) ע"ת ללדת וע"ת כו', הנה כלל כל המאורעות שבעולם לטוב ולהפכו בתיבת ע"ת (ולא אמר זמן), כי ע"ת בגימטריא יה"י או"ר ויה"י או"ר, צמצום והתפשטות טוב והפכו והכל לטובה. וז"ש דוד (תהלים לד ב) אברכה את ה' בכל ע"ת, היינו בין שיתנהג עמי בבחינת יה"י או"ר, ובין שיתנהג עמי בבחינת ויה"י או"ר, כשם שמברכין על הטובה כו' (עיין ברכות נ"ד ע"א), כי הכל לטובה (ועדיין היא באתכסיא). והנה תמצא שם הויה רמז שכבר נתהוה הויה וניכרת הטובה, ושם אהיה זמין אנא לאולדא יגיע מזה טובה. והנה שיעור קומה בכל דבר הוא עשרה כנודע, על כן ע"ת בגימטריא י' פעמים הויה י' פעמים אהיה, וכן בגימטריא יה"י או"ר ויה"י או"ר, והדבר הזה הוא עיקר גדול לעבודה באיכות היראה ואהבה בכל פקודא ובעסק התורה, דוק ותשכח:

אמר לו רבי אלעזר: מקרא זה שכתוב: ״מי לא ייראך מלך הגויים כי לך יאתה״ (ירמיה י') – מה שבח הוא? אמר לו: אלעזר בני! מקרא זה נאמר בכמה מקומות, אבל בודאי איננו (כן), שכתוב: ״כי בכל מלכי הגויים ובכל מלכותם״ (שם), שהרי נותן הוא פּתחון פּה לחייבים שחושבים שאין הקדוש ברוך הוא יודע הרהוריהם ומחשבותיהם, ועל כן יש להודיע את שטותם. שפעם אחת בא פילוסופוס עכו״ם אלי ואמר לי: ראה אתם אומרים, שאלהיכם שליט בכל רומי שמים, וכל החיילות וכל המחנות אינם משיגים אותו ואינם יודעים את מקומו, והנה מקרא זה איננו מגדיל את כבודו כל כך, שכתוב: ״כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך״ – איך תדמוהו לבני אדם שאין להם קיום? ועוד, שאתם אומרים: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה״ – ״בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם״, וכך אני אומר: בכל חכמי הגויים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל יש; ואם כן אלהים שיש בחכמי ישראל כמוהו – אין הוא אלהים שליט (על כל). הסתכל במקרא ותמצא, כי דייקתי (בו) כראוי. אמרתי לו: יפה אמרת. מי מחיה מתים? הלא הקדוש ברוך הוא לבדו, והנה באו אליהו ואלישע והחיו מתים. מי מוריד גשמים? הלא הקדוש ברוך הוא לבדו, והנה בא אליהו ומנע אותם והוריד אותם בתפילתו. מי עשה את השמַים ואת הארץ? הלא הקדוש ברוך הוא לבדו, והנה בא אברהם והקימם על מכונם בזכותו. מי הוא המנהיג את השמש? הלא הוא הקדוש ברוך הוא, והנה בא יהושע והרגיע אותו וציוה לו שיעמוד על מקומו ונח, ככתוב: ״וידום השמש וירח עמד״ (יהושע י'). הקדוש ברוך הוא גוזר דין, וכך משה גזר דין ונתקיים; ועוד, שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירות וצדיקי ישראל מבטלים אותן, שכתוב: ״צדיק מושל יראת אלהים״ (שמואל ב', כ״ג); ועוד, שהוא ציוָם ללכת בדרכיו ממש, להידמות לו בכל. – הלך אותו פילוסופוס ונתגייר בכפר שחלים, וקראו אותו יוסי הקטן, ולמד תורה והוא בין החכמים והצדיקים של המקום ההוא. עתה יש להסתכל במקרא, והרי כתוב: ״כל הגויים כאין נגדו״ (ישעיה מ') – ואיזה רבותא יש כאן? אלא ״מי לא ייראך מלך הגויים״ – וכי מלך הגויים הוא ולא מלך ישראל? אלא: בכל מקום הקדוש ברוך הוא חפץ להתפאר בהם בישראל, ואל נקרא (שמו) אלא על ישראל בלבד, שכתוב: ״אלהי ישראל אלהי העברים״ (שמות ה'); וכתוב: ״כה אמר ד' מלך ישראל״ (ישעיהו מ״ד) מלך ישראל ודאי. אמרו אומות העולם: פטרון אחר יש לנו בשמַים, שהרי מלככם איננו שולט אלא עליכם בלבד ועלינו איננו שולט. בא המקרא ואמר: ״מי לא ייראך מלך הגויים״ (מלך עליון לרדות בהם ולהלקותם ולעשות בהם חפצו, ״כי לך יאתה״ לירוא ממך למעלה ולמטה), ״כי בכל חכמי הגויים״ – הם השליטים הגדולים הממונים עליהם, ״ובכל מלכותם״ – באותה המלכות העליונה; שהרי ארבע מלכויות עליונות שולטות ישנן למעלה ומושלות ברצונו על כל יתר העמים, ועם כל זאת אין אחת בהן שתעשה אפילו דבר קטן אלא כמו שציוָה אותן, שכתוב: ״וכמצביה עביד בחיל שמַיא ודיירי ארעא״ (דניאל ד'). ״חכמי הגויים״ הם הממוּנים והמושלים שלמעלה, שחכמתם ממנו היא. ״ובכל מלכותם״ – המלכות השולטת, כאמור; וזהו פשוטו של מקרא, אבל ״בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם״ – על זה מצאנו בספרי הקדמונים, שהם המחנות והחיילות, שאף על גב שהופקדו על ענייני העולם וציוָה הקדוש ברוך הוא לכל אחד לעשות מעשהו, מי הוא אחד מהם שיעשה כמוך? שאתה רשום במעלה ואתה מצוין במעשיך מכולם. וזהו: ״מאין כמוך ד'״ – מי הוא הסתום הקדוש שיעשה ויהיה כמוך למעלה ולמטה ויהיה דומה לך בכל מעשה המלך הקדוש, שמים וארץ? אבל הם – ״תהו וחמודיהם בל יועילו״ (ישעיה מ״ד). בהקדוש ברוך הוא כתוב: ״בראשית ברא אלהים״ וגו', במלכותם כתוב: ״והארץ היתה תהו ובהו״.