אַשְׁרֵ֤י אֱנוֹשׁ֙ יַעֲשֶׂה־זֹּ֔את וּבֶן־אָדָ֖ם יַחֲזִ֣יק בָּ֑הּ שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וְשֹׁמֵ֥ר יָד֖וֹ מֵעֲשׂ֥וֹת כָּל־רָֽע׃ (ס)
תפארת שלמה
זאת החי' אשר תאכלו וכו'. נקדים לפ' הכתוב בישעי' אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע עפ"י הידוע לי"ח זאת רומז לשכינה ועיקר היחוד ע"י הצי"ע שומר אב"ק הרמוז בתיבת כל. וז"ש אמת ואמונה כ"ל זא"ת הוא היחוד יסוד מלכות. וז"ש יוסף לאחיו זאת עשו וחיו ע"י שמירת הברית תתקנו השכינה שנקראת זאת וחיו שזה עיקר החיות. וזאת הוא ע"י יראת שמים כמ"ש את האלהים אני ירא. וזה ג"כ אשרי אנוש יעשה זאת לעשות התיקון בשכינה. שומר שבת מחללו. כידוע כי ענין שבת הוא ג"כ בחי' צי"ע כמ"ש ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו לשון אות ברי"ק. ולכן בדברות האחרונות כתיב שמור את יום השבת כו' כי הזכירה רומז לבחי' העשי' ושמור הוא שמירת המחשבה כמו שאדם שומר חפיציו לבל יגנובו ממנו. כן שמירת המחשבה קודם העשי' להנצל מכל הרהור עבירה שלא יהרהר אדם ביום וכו'. וז"ש שומר ידו מעשות כל רע. יד"ו הוא יו"ד רומז למחשבה. מעשות כל רע כל רומז לבחי' צדיק לטובה כן את זה לעומת זה להיפך ג"כ עומק רע לעומת טומק טוב. וכאשר האדם איננו שומר מחשבתו יכול ליפול ח"ו בעומק כל לרע ח"ו. ונחזור למה שהתחלנו זאת החי' אשר תאכלו זאת רומז לשכינה. החי' רומז לבחי' נשמה יחידה חי'. אשר תאכלו הוא הזיווג והיחוד כמ"ש הלחם אשר הוא אוכל. ועיקר היחוד ע"י שמירת כל מחשבותיו לטובה. וזהו בחי' כל וזה הענין זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ע"י הטשי' רומז לזכור והמחשבה בחי' שמור בדבור אחד נאמרו עי"ז תוכל ליחד לומר שמע ישראל כו' ה' אחד. ולקבל עליך עול מלכות שמים ע"י בחי' זכור ושמור כנ"ל:
צוואת הריב"ש
לשמור שבת כהלכתו בכל דקדוקי' ופרטי' וסימנך תשב אנוש עד דכא. תשב אותיות שבת אנוש היינו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש.